לפני 9 חודשים. יום ראשון, 11 במאי 2025 בשעה 6:47
משהו... זז בחשכה?
מישהו... נמצא איתי בחדר?
הגוף עייף, כבד מכדי לזוז.
רק העיניים נודדות, מנסות לפלח את האופל הכבד.
יש... רחשים בחושך. לחישות קטנות, רבות מדי לספור. מפוזרות מכדי להתמקד בהן...
הן עולות אחת על השנייה, כמו זמזום עמום. הגוף שלי נהייה כבד יותר. עופרת פושטת באיברי, מאיטה אותי.
מרדימה אותי.
יש מילים בחשכה. מילים כבדות. טעונות. מפתות.
אני שומע מבלי להקשיב.
בוהה בחושך המתפתל. מבלי לראות. מבלי להבין.
מבלי לחשוב.
כבד, איטי, עייף.
כמו דף ריק.
פתוח.
מחכה.
וכשהוא מגיע אל המיטה, ידיו נשלחות אל הגוף הריק ששוכב בה, ניצוץ קצר של חשמל עובר מידו המרשימה אל הכלי הממתין לכוחו. למילותיו.
וככה, בקלות כזו, אני שוב שלו.
בדיוק כמו פעם, בעבר.