רוס היה הרוס. הוא הקשיב רק בחצי אוזן לאיילים מעבר לרחוב, מקשקשים פטפוטים מיותרים ומעבירים את זמנם במה שנשמע כמו משחק קלפים.
שאר המיקוד שלו היה נעול עדיין במה שעשה בלילה הקודם, ואולי אפילו לפני כן. זה היה מטורף. הכל היה מטורף. הוא כבר חיפש הסבר אחר.
האם המילים והביטויים החוזרים ונשנים יכולים להיות סוג של מילים בטוחות? האם כל זה היה סוג של משחק תפקידים ארוטי אינטנסיבי? איכשהו זה נשמע טוב יותר מאשר סתם להקשיב למרגל אויב שמזיין אסיר ומבטיח לשעבד אותו.
הוא העביר את ידיו בפרוותו שוב ושוב, משחזר בדמיונו כל שורה שהוא יכל לזכור בהקשר החדש והאירוטי שלהן. אפילו פעולת הכניעה והמסירה של מידע מסווג הפכה פתאום לפורנוגרפית, ובצורה שריגשה וגירתה אותו מאד, למרות שרוסי שנא להודות בכך. הוא העביר אצבע תועה על הבליטה החצי-קשה במכנסיו. אם הוא לא היה כל כך לחוץ, הוא כנראה היה מתמודד עם זה בצורה שונה מאוד.
לא. לא, הוא לא היה עושה זאת. מידע רגיש שמוחלף תמורת הטבה מינית לא היה דבר לוהט. לבגוד במחויבות שלך כדי לעשות בדיקת גרון לא הייתה פנטזיה מעוררת. ...הוא שפשף את עיניו ונאנח.
זה לא עבד. אולי אם הוא לא היה כל כך לבד ובודד מלהיות במשימה כל כך הרבה זמן... הוא הפנה את תשומת ליבו בחזרה לשידור. הבריונים עדיין שוחחו על כלום. הוא לחץ על המיקרופון של האובייקט, ושמע רק את נשימתו השקטה. זה נשמע כאילו שהוא נרדם שוב. הוא חזר להאזין לסלון.
"-יכול להיכנס לשם ולטפל בזה."
"לא, לא לא לא. שמעת אותו. בלי לגעת. זה תהליך עדין. אם תדפוק את זה זה יהיה התחת שלך שכבול לכיסא."
"חח. אני בספק. הוא לא מעדיף לעבוד עם כלבים?"
"הוא יגרום לך לנבוח כמו כלב אם תתעסק איתו. לך תאונן לעצמך בשירותים אם זה מקרה חירום."
"... אוף, איזה מזדיין הסיפור הזה."
הם חזרו למשחק הקלפים.
רוס סירק שוב את שיערו בחרדה בעזרת אצבעותיו. הוא לא אהב שהם מדברים על זה כאילו כל זה הוא מין דבר שבשגרה. הוא ידע שהמטרה הוא חוקר מיומן, אבל מסיבה כלשהי זה גרם לו להתכווץ, כשחשב שהאובייקט הוא רק עוד אחד משורה ארוכה של פרויקטים עבור המטרה.
המטרה חזרה מאוחר יותר באותו לילה. רוס עבר שוב על ממצאיו, רק מקשיב בעצלתיים למה שנשמע כמו שטיפת כלים. היה לו דו"ח להכין. הוא כמעט שכח ממפגשי הדיווח הרגילים, דרך קו מאובטח לראש הסוכנות עצמו. בזמן שהמטרה שטף כלים, הוא העתיק לעצמו הערות שחשב שעשויות להיות משמעותיות מעמוד לעמוד, מנסה לאחד כל רמז רלוונטי למקום אחד.
עיניו התעכבו על כמה מילות מפתח.
עבד, הקפד על הנימוסים שלך, השעון, סקס. היה כל כך הרבה.
הוא לקח את המשימה הזו כי הוא חשב שזו יהיה דחיפה לקריירה שלו שאין כמותה, ובמקום זאת היא הפכה להיות זיון מוח בודד במיוחד. הוא התגעגע לשמוע קולות של אנשים אחרים. בוודאי, ברגע שיחשוף את זהותו של נושא החקירה, הוא ייקרא בחזרה והם יפשוטו על המקום. זה כמעט נגמר. זה מה שהוא רצה. לחזור הביתה, לישון במיטה שלו, לא להקשיב שוב לאייל הענק הזה מתנפל על האסיר חסר האונים שלו.
המיקרופון היה דומם. הוא הבין לפתע שהוא החמיץ את המטרה שחסר אל האובייקט. בידיים רועדות, הוא חזר לחדר החקירות.
"-זה עבד טוב. התגעגעת אלי, אה? נעדרתי פחות מיום, אבל תראה אותך. אתה כבר לא יכול לעבור 12 שעות בלי למצוץ לי את הזין."
אנחה עמומה נשמעה בתגובה. רוס שקע בכיסאו, פרפרים בבטנו, מקשיב בתערובת רגשות שאי אפשר היה לתאר.
"זה הפרס שלך. זכור את זה. אתה כל כך טוב, סחרת בנאמנות שלך בתמורה לזין הזה. היית בוגד בכל אחד בשביל הזדמנות נוספת להרגיש אותו על הלשון שלך."
"מממממ..."
רוס התפתל. הוא היה חייב להמשיך להקשיב. הוא לא יכול היה להסתכן בפספס של פיסת מידע.
"תראה כמה אתה קשה ומגורה. רק המחשבה על להאכיל את המפעילים שלך בשקרים גורמת לך להתחרמן. לציית לפקודות שלי ממש מתחת לאף שלהם. אולי אפילו לפתות עבד חדש ישר לחיקי."
"אה! כן, אדון, כל דבר-" גניחה גרונית קטעה אותו.
אם לשפוט לפי הנשימה הכבדה של שניהם, הם הגיעו לשיאם.
איברו של רוס היה קשה ופועם מתחת למכנסיו, ותחושת החמימות והעוויתות התכופות מילאה אותו בבושה גדולה יותר ממה שהוא יכל להתמודד איתה. השעון של המטרה התחיל לתקתק, והוא שמע את האובייקט נאנח אנחה עמוקה.
"תבהה בשעון. תקשיב. ציית. אתה תהיה עבד טוב, אבל רק התחלתי לעבוד עליך. זו רק השכבה החיצונית. יש לך עוד מרחק גדול, עוד הרבה יותר לאן ליפול בשבילי."
"כן..."
"מחר אנחנו מתחילים ברצינות. הלילה, תחשוב עליי. תכין את עצמך לכניעה הבאה שלך. תחשוב על לספר לי הכל, ועל ההנאה שתקבל לך רק מהמעשה הזה לבדו. ואתה עוד תתחנן להזדמנות הזו."
התקתוק דעך באיטיות. רוס היה שקוע בכיסאו, נושם בכבדות, יד אחת מכסה את עיניו כאילו כדי להסתיר את בושתו. הוא פשוט היה צריך לישון קצת. זה הכל. זה הכל. זה הכל.
המשך יבוא.....