שגב לא זיהה היכן הם נמצאים כשהאיש סוף סוף פתח את תא המטען כדי לתת לו קצת אוויר, אבל זה גם לא שינה לו יותר. הוא הצליח להתפתל ולהוריד את המכנסיים שלו עד לברכיו, ואת התחתונים יחד איתם, ומיד תפס תנוחה מלאת תחנונים ותקווה על ארבע, ישבנו החשוף קורץ לזר הנאה. הוא התנדנד קדימה ואחורה באוויר הריק, כבר שקוע בפנטזיות על זין גדול ועבה, ובהה בנוף הצחיח במין קסם חסר ראייה, כמין חלום בהקיץ שמילא את ראשו הריק. הוא יכול היה להיות בנגב או בערבה או אפילו בירדן למיטב ידיעתו. לא באמת היה לו אכפת.
גם הקולר סביב צווארו כבר לא הפריע לו עוד. הוא הרגיש עכשיו נוח ומוכר סביב גרונו, כמו חיבוק חם, ושגב ידע באופן אינסטינקטיבי שהוא היה עדיין משותק פיזית אם אלמלא היה כבר מרגיש כך. הוא לא באמת הבין את המנגנון שמאחורי המכשיר, ודופק חם של הנאה מינית מילא את מחשבותיו כשנזכר שהוא לא צריך להדאיג את ראשו הקטן והיפה בכל הדברים החכמים האלה. אבל הוא לפחות הבין במעורפל שככל שהוא יירגע וייכנע ללחץ המתמיד על מוחו ומחשבתו, כך יהיה לו קל יותר לנוע שוב בכוחות עצמו. היה זמן שבו שגב עוד רימה את עצמו לחשוב שהוא יוכל להשתמש בהבנה הזו כדי לעבוד על הזר ולברוח, אבל עכשיו שגב רק רצה למצוץ ולהזדיין ולרצות את הזר ולציית לו, והצורך בהונאות העצמיות האלה נעלם מראשו.
הרבה משגב נעלם עכשיו, למעשה, ואפילו שמו היה קשור רק באופן רופף לליבת הזהות החדשה שלו, שנבניתה והצטברה אט אט סביב פעימות ההנאה האינסופיות שהקולר המשוכלל סיפק. הוא כבר שכח את חבריו ומשפחתו. הוא זנח אפילו באופן תיאורטי את מושג ההתנגדות או הסירוב, וכמובן שפרטים קטנים כמו תחביביו ותחומי העניין שלו כבר קרסו לסדקים במוחו השבור ואבדו לנצח.
שגב באמת דאג רק לספק את הגירוד הנעים בין רגליו, ומוחו הרך והחלש היה מסוגל להבין (בקושי) שסיפוק הזר ייתן לו את מה שהוא נזקק לו נואשות. אולי. בסופו של דבר. אם הוא יהיה חפץ טוב.
שגב רצה נואשות להיות חפץ טוב עכשיו. זה היה באמת הדבר היחיד שהוא השתוקק אליו עוד, ולמרות שהוא יילל חלושות כשהבעלים החדש שלו עזר לו לקום על רגליו במקום להשעין אותו על תא המטען ולזיין אותו בו במקום, הוא גם הרגיש גל של שביעות רצון צייתנית כשהזר הוביל אותו אל תוך מושב הנוסע. זה אמר שהוא הופך לחפץ טוב יותר עבורו, צייתני יותר ואמין יותר, והזר ידע ששגב לא ינסה להשתמש בחופש החדש שקיבל בכדי לברוח, כי הוא באמת רצה להיות העבד שטוף המוח שלו עכשיו. זה גרם לשגב להיות כל כך נואש וחרמן, שהוא יכל להרגיש את איברו הרוטט דולף על המושב שמתחתיו, אבל למרבה המזל הזר הניח שם מגבת בדיוק מסיבה זו.
הכל נראה מחושב היטב, למעשה, ושגב אכן תהה לרגע כמה פעמים אותו הזר התגנב מאחורי גבר צעיר שיצא לריצה היומית שלו, ונעל במהירות את הקולר המחוכם סביב גרונו החשוף, לפני שגרר אותו בכוח לתא המטען של מכוניתו. אבל לפני שמוחו האיטי הספיק לחשוב על זה יותר מדי, הזר הגיש לו דילדו מרשים בכדי לשחק איתו, ושגב איבד כל עניין או מחשבה מלבד לאבד את עצמו באוננות נואשת, דחופה וחסרת אונים. כל דחיפה של הדילדו המשומן לחור הנואש שלו עזרה לתכנות של הקולר לחלחל עמוק יותר... והוא כבר היה עמוק מספיק תחת שליטתו של הזר, עד שהוא מצא עצמו עוזר לו בלהיטות לדחוף את הצעצוע עמוק יותר לתוך ישבנו ומוחו.
בדיוק כמו שחפץ טוב צריך לעשות.