"ללכוד אותך?" אמר המהפנט שלך, רוכן קדימה בכיסאו. "אני לא צריך לצוד אותך, צעצוע. אתה בא אליי מרצון." הוא הושיט אלייך יד ואחז מתחת לסנטר שלך. "ברצון. מתחנן שאשבור אותך. שאמיס את מי שאתה ואתחיל לעצב אותך מחדש לכל צורה שארצה."
הוא חייך, החיוך המסוכן הזה, שהבטיח כל כך הרבה, ועדיין די הפחיד אותך. "אתה בא אליי, מתחנן שאעבוד אלייך, שאלכוד אותך. אבל האם הטורף עוקב אחרי הטרף שלו, כשהטרף פשוט פוסע כל כך ברישול ישירות לתוך המאורה שלו?" הוא עצר לרגע, לחץ מעט בכוח את הסנטר שלך, עיניו נראות משועממות, מביטות עמוק לתוך שלך. משהו עמוק בראשך החל לזהות סכנה.
"לא. הטורף פשוט מכה. הוא מושך את הטרף למטה." הוא דחף את הסנטר שלך במשיכה חדה כלפי מטה, והמוח שלך מעד, השרירים שלך השתחררו. "ובדיוק ככה, הטרף נתפס. אתה שלי. כולך שלי, כלי משחק לעשות בו כרצוני. אבל עכשיו כשתפסתי אותך, יהיה לי כיף לגרום לך לרדת עמוק יותר, לאבד את עצמך יותר בכל דקה."
הוא הרים את הסנטר שלך מעט. "פקח את העיניים שלך צעצוע. תסתכל לתוך שלי." אתה נענית ללא היסוס. עינייך כלואות בתוך עיניו. "הנה אנחנו מתחילים, צעצוע. לא מסוגל להסיט את מבטך... חסר אונים וחסר שכל ונשלט, כל כך בקלות. כל כך ללא מאמץ. בוהה, ושוקע, ונכנע." המוח שלך התפורר, התפרק, קורס לחלוטין לתוך הקול העמוק של אדונך.
"תן לרצון שלי לגבור על הרצון שלך. זה מה שרצית, נכון?" הוא הנהן בראשך למעלה ולמטה, ופתאום זו הייתה האמת שלך. "להיות נשלט, משועבד, שבור?" הוא המשיך לדחוף, מושך אותך עמוק יותר ויותר. "אני אצוד אותך מאוחר יותר, צעצוע. ראשית, אני הולך לעשות את זה הרבה יותר קל לתפוס אותך.
ואז, כשתהיה מוכן באמת להיכנע, אני אגרום לך לשכוח את כל הערב הזה. ואז, רק אז, נצא לרחובות. בשבילך זה יהיה לילה רגיל. בשבילי, רק אז, הצייד באמת יתחיל. "