שליטה מוחית שלא רק שולטת במחשבות שלך, היא פשוט... המחשבות שלך. כתיבה מחדש מושלמת של הרצון שלך וכל מה שהוא מגלם. אין זכר להתנגדות, כי זה בדיוק מה שאתה רוצה. למה שתתנגד למחשבות שלך? למה שלא תסכים עם המניעים שלך, עם הרצונות שלך?
שליטה מוחית שלא מתנפצת ברגע שהיא נגמרת, היא פשוט נמוגה לתוך הרקע. אתה לא חוזר למודעות, כי מעולם לא איבדת מודעות. אתה בקושי שם לב שמשהו קרה בכלל. אתה פשוט ממשיך רגיל, כאילו כלום לא קרה. אולי, לרגע אחד, אתה מסתכל אחורה ומהרהר, כי כשאתה חושב על זה, אתה זוכר איך הלכת אחרי האיש הזה בשמחה אל מחוץ לעיר, ואתה זוכר מה עשית, אתה זוכר שרצית את זה... אבל זה מטורף.
למה חשבת שזה בסדר? למה בכלל רצית לעשות את זה?
או שאולי היית תחת שליטת המחשבות האלו כל כך הרבה זמן, שאפילו ברגע שזה נגמר אתה מסתכל אחורה ואומר, "אה, ברור שעשיתי את זה". מבחינתך, תמיד החזקת באמונות שאתה מאמין בהן עכשיו. תמיד רצית לעשות את הדברים האלה. אתה לא זוכר למה, אבל אף פעם לא היית צריך לחשוב על זה לעומק, וזה בכל מקרה לא משנה כשאתה תמיד כל כך בטוח שאתה צודק.
רק כשמישהו שהכיר אותך בעבר מתמודד מולך עם כל זה, ומזכיר לך שמעולם לא היית ככה, שהיית שונה בעבר, שמשהו השתנה, אתה סוף סוף מהסס. ואתה מנסה לחשוב מאיפה כל זה התחיל, מנסה להבין למה דברים השתנו - וכל מה שאתה באמת יכול לזכור זה זוג עיניים מרתק, והצעה עדינה, ואז את הפה שלך מגיב, "זה רעיון נהדר. בוא נלך".
ופתאום, אתה מבין שאין לך מושג כמה ממה שאתה, מה שהיית, ומה שהאמנת שתמיד היית הוא רק שקר. אתה לא יודע אם כל מחשבה שיש לך עכשיו היא באמת שלך, או סתם עוד הנחיה שאימצת מבלי להבין. אתה לא סומך יותר על הדחפים שלך, אתה לא סומך על התשוקות שלך, אתה בהחלט לא סומך על כושר השיפוט שלך.
אתה לא סומך על עצמך. ולעולם לא תוכל לעשות זאת שוב.