הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה

היום לא הפסקתי להטריד אותו במיילים ובטלפון.

למה?  ככה!

אין סיבה, היתי מוטרדת, נסערת, משועממת מהעבודה שלי, זקוקה לנוכחותו, נדרשת לאישור קיומו.

על מה לא כתבתי לו: ענינים תיאולוגיים, אמוניים, סטלין ודוד המלך, המפולת בדבש ואיך מעז יצא מתוק,

מיכל בת שאול, ניצול בעבודות סטודנטיאליות, הראדיאטור והטרמוסטט, מה אמר ריש לקיש וסכנות ההריון ליד רנטגן

וטרוניות על המוסך, ועל האורגזמה, וכל זה התפרס  לאורך היום. ברגע מסויים הוא תפס שכל אימת שהוא

עונה לי למייל, זה רק מעודד אותי לשלוח עוד כמה

ואז השהה את תגובותיו והגדיל את האינטרוולים בין תכתובת לתכתובת.

שמתי לב לזה ולכן ביקשתי שיחת טלפון בהפסקת הקפה הבאה שלו

אחרי שהתנצל שהמשרד שלו מלא באנשים,

התקשרתי לוודא  שאינו בקרבת  הפיגוע בכביש

4444433333

ועוד ידי נטויה,

מה יוליד עוד הערב, אתמהה,

אימי המנוחה, קצת לפני דמדומי מותה, היתה לה הבלחה של תודעה, היא הרימה ראשה מן המיטה במחלקה הסיעודית

ואמרה לי - " אוי את נודניקית, שלא ברא השטן"

ככה שעל ששת הקוראים הנאמנים שלי לדעת, לא קלים הם חייו של אדון בישראל,

הו לא.

לא קלים כלל.