זה לא בלוג!

הרשי לי להזמין אותך לרקוד,

אל השיעור המוזר הזה של אהבה ואמון,

המלמד אותך להבדיל בצבע האפור האין סופי,

שספג את השמים העכורים, בשלל גווניו החדשים.

הרשי לי לבקש ממך לרקוד,

בציות למוזיקה,

להעביר את אצבעותי על לחייך,

לתת חוויה של חמימות וחושניות,

לאזן במקצת את חווית העבר המרה של געגוע ובדידות.

הרשי לי להזמין אותך לוואלס,

הבטיחי בידי את גופך המסותת,

לספוג יותר ויותר אור ותנועה בשקיקה,

תני לי להזכיר לך את תחושת המעוף,

הנשכחת מאחורי ריחוק, חוסר וכובד הזמן.

תני לי לבקש ממך לרקוד,

לערבב את הדם הפועם בוורידייך עם הצליל הפועם באוויר,

לכופף אותך ולהשאיר עם שפתיי,חותם של תעלומה שזה עתה נולדה על צווארך.

תני לבקש ממך לרקוד.

וכשזה ייגמר, הכינור ידום, השמיים יפלו,

ואני אוציא משערך פיסת ענן שהסתבכה לה שם.

המיניות היא חלק בלתי נפרד (או היבט) של האישיות, ולכן אי אפשר לשנות אותה ללא שינויים מקבילים באישיות עצמה. יתר על כן, המיניות מעצבת את האישיות ומחייה אותה.

לכן, אי אפשר להשיג סיפוק מיני פשוט על ידי שימוש או המצאה של טכניקה מסוימת. זה בא דווקא כתוצאה מאורח חיים מתאים, ניסיון חיים ובגרות באישיות.

כמו כן, חשוב להבין את המיניות כדרך לביטוי רגשית.

פרטיקות בדסמיות, מערכת שליטה, פטישים וקינקים, הם בעצם דרך מסודרת להבין מיניות ובהתאם לכך להתאים את הרצונות לאישיות.

ברגע שתהליך מתחיל, חלקים זזים - אורח החיים משתנה, מקבלים נסיון והנסיון מספק בגרות באישיות.

ברגע שישנה הלימה בין האישיות המתפתחת, ישנו סיפוק מקסימלי מיני מהגוף והנפש.

צלליות הפנים מתקרבות,האוויר לאט לאט נדחס בין שניהם,

ריח מתקתק משתלט על האף, הנשימות עמוקות אך קצרות,

העיניים נוצצות כמו של זאב בלילה, הטרף לא יכול לברוח,

שפתיים מתנגשות, מגע רך, טעם של ליפסטיק מסטיק שהיא אוהבת,

רטיבות קטנה מורגשת, שאיבות קטנות של שפתיים,

הלשון צצה לה בין הרטיבות, מחפשת את מקומה, נוגעת - מדגדגת,

היד עוטפת את הראש, השיער משתחל לו בין האצבעות,

דחיפה קטנה והפה נפתח, השפתיים לא מצליחות להתחבר,

השפה התחתונה נשאבת פנימה, ונבלעת לה תוך רגע בהר געש של שפתיים ולשון,

רוק עובר מצד לצד, שפתיים ננשכות ונמשכות, לשון חודרת ומלקקת,

את נבלעת בין ידיו ושפתיו, האוויר לוהט, אדים מתפזרים בכל עבר,

העיניים סגורות ולא רוצות להיפתח,

הצוואר משוחרר,

הגוף נשמט,

את בבית. 

השולט בתשוקות הוא לא זה הנמנע לחלוטין מהן, אלא מי שמשתמש בהן כפי ששולטים בספינה או סוס, כלומר מכוונים אותם לאן שצריך ונכון.

-אריסטו-

Властвует над страстями не тот, кто совсем воздерживается от них, но тот, кто пользуется ими так, как управляют кораблем или конем, то есть направляют их туда, куда нужно и полезно.

-Аристотель-

אישה נחשקת -

סם שנמשך, ללא קשר לשיטת השימוש בו.

זה לא משנה אם אתה מזריק אותה, בולע אותה, שם אותה מתחת ללשונך, מלקק אותה, שואף אותה, מרחרח אותה, מעשן אותה, משפשף אותה בעורך או סתם בוהה בה.

ההתמכרות מובטחת, ההשפעות לא ידועות...

לא, אני לא מעריך הנאה עדינה.
עונג חושני! איבוד עשתונות! טירוף!
עם האנקות וצעקות של מאמינה כנועה,
כאשר היא מתפתלת כמו נחש תחת זרועותיי.
נחמה בליטופים נלהבים ונשיקות שורפות,
מתענגת על רגעי החמלה האחרונות!

הו, כמה שאת מתוקה, אישה צנועה שלי!
הו, כמה שאני שמח עד כאב,
כאשר את מתכופפת כמו לתפילה ארוכה,
בחשש מתמסרת לנוכחותי בצלילות הדעת,
עדיין כלוא בביישנות הישנה,
כמעט שתיקה בפיך, לא שומעת כלום,
אט אט מתעוררת לחיים, יותר ויותר -
ולבסוף נכנעת ללהבתי בניגוד לספיקותיך!

עצם העובדה, שתנאי מוקדם להתפתחות מערכות יחסים עמוקות ומתמשכות בין שני אנשים, היא השגת יכולת התעמקות עצמית וגם כלפי אחרים - אמפתיה והבנה, הפותחים דרך עמוקה ליחסים מרובי רבדים בין בני אדם - יוצרת דילמה מוזרה.

כאשר אחד מבני הזוג מפתח לאורך השנים יכולת גדולה יותר לאהבה עמוקה ולכבוד מבוסס וריאליסטי כלפי הצד השני (שהופך לחלק מחייו האישיים והחברתיים), הוא או היא עשויים למצוא מישהו אחר שעשוי להיות מתאים או אפילו מתאים יותר.

אם כן, בגרות רגשית, אינה ערובה ליחסים נטולי סכסוכים ויציבים אצל זוג. מחויבות חזקה לאדם אחד, ערכים מוסריים משותפים וחוויות חיים משותפים יעשירו וישמרו על יציבות הקשר, אך אם הידע העצמי ויכולת ההתעמוקות והשיקוף גדולים, כל אחד מבני הזוג עשוי לחוש מעת לעת את הרצון למערכות יחסים אחרות (הערכת המציאות הקיימת יכולה להוביל לכך) וכמובן הכחשה עצמית החוזרת על עצמה לאורך השנים.

מצד שני,הכחשה עצמית ושאיפה יכולים להוסיף עומק לחיי הפרט וכמו גם לזוג; כיוון השאיפות, הפנטזיות והאינטנסיביות של המיניות במערכת היחסים הזוגית יכול לקשט בצבעים נוספים, אך בלתי נראים לעין חיצונית, בחיי האהבה הזוגית.

כל מערכות היחסים האנושיות חייבות להסתיים מתישהו, והאיום של אובדן ובדידות, ובסופו של דבר - המוות, הופך לנורא ביותר במיוחד אם האהבה חזקה מאוד. אם מבינים זאת מחזקים את האהבה עצמה.

הצורך הביולוגי בסקס אצלי בני אדם כבר מזמן מנותק מיעודו המקורי.אפשר להשתמש באנלוגיה של אוכל: אנשים במדינות שבעות קצת פחות או קצת יותר, לא תמיד אוכלים כי הם רעבים.

אנחנו יכולים לאכול כי אנחנו מתארחים, וזה כמובן חלק ממנהג חברתית מקובל.

אנחנו יכולים לאכול כי אנחנו רעבים רגשית, ואוכל הוא סרוגייט של רגש.

אנחנו יכולים לאכול כי אנחנו רגילים ללעוס משהו כל הזמן ... וכך הלאה.

הסיפור כמובן דומה עם סקס.

אחד המניעים הפשוטים ביותר לסקס הוא פריקה של מתח המיני, שחרור. בעצם "סקס מהיר", שמטרתו הוא הפרשה המהירה ביותר האפשרית, אין זמן לבררנות ולא לטעימות גורמה. אדם רעב מאוד יכול גם להתמלא במהירות על ידי בליעת נתחי אוכל גדולים מבלי להתאמץ יותר מדי בללעוס אותם. זהו מניע אופייני למתבגרים ולמבוגרים הנמצאים ב"מנות רעב של סקס ".

פריקת מתח מיני לרוב אינה מלווה באורגזמה. זהו מיתוס כל כך נרחב - שכל שפיכה של גבר היא אורגזמה. אך אורגזמה היא חוויה של תחושת עונג ושחרור חזקים, ובזמן שפיכה, במיוחד לאחר "מנת הרעב", ייתכן שלא תהיה שום תחושת עונג. רק שפיכת זרע, ללא רגשות עזים.

זאת לא רק מנת חלקם של גברים, הם לא הרעבים היחידים. עכשיו קחו את המילה סקס ותשנו אותה לבדסם על כל משמעותיה ...תקבלו תוצאה מעניינת.

אם כבר החלפתם, נשאלת השאלה, מי רעב יותר, הוא או היא? ואיך זה יגמר?

האתר הזה שאתם כל היום חופרים בו, מלא בסיפורי ניצול, פגיעה וקורבנות...לפעמים מרגיש לי כאילו זה אתר חדשות וכולנו במלחמה.

משום מה המיניות הישראלית הולכת יד ביד עם סבל וצער, אולי זאת התרבות הישראלית שהיא פשוט אלימה מדי בכמעט כל אספקט בחיינו, ואולי אנחנו פשוט ביחסי אהבה-שנאה איתה.

אני תמיד שואל את עצמי, איפה המיניות החיובית, ההצלחות, הפריצות ואולי התובנות...אתר שלם של מיניות/קינק/בדסם ומה שזוכרים זה את הסבל...ממש הגדה של פסח.

אבל מה עכשיו שאלות פילוסופיות, על תרבות ושטויות. דבר איתנו על בדסם - הסכמה, זה כתוב בכותרת, אל תעבוד אלינו!

 כל מי שנמצא פה יותר מיום או יומיים יודע שבדסם זו אלימות בהסכמה.

כן עם גבולות - בטוח, כן שפוי וכן רצוי....אבל הכל מתחיל בהסכמה.

אבל מה אנחנו יודעים על הסכמה? מתי זו באמת הסכמה? ואיך יודעים האם יש הסכמה?

בפשוטות, הסכמה זה כאשר אומרים כן - פשוט, נכון?

אם נתעמק טיפה בפשטות, נגלה שאנחנו רואים אחרת את המציאות והסכמה שלנו היא עם פערים אחד מהשני. למשל, אחד רוצה לפתוח חלון והשני מסכים שיפתחו את החלון, אבל כמה פתוח החלון יהיה?

כאן מתחיל דיון שלאחר מעשה על מידת הפתיחות.

כאשר מדובר בחלון, אילו שטויות. אבל כאשר מדובר בסשן בדסמי, דיון לאחר מעשה יכול להיות כבר מאוחר מדי.

אז מה עושים? שואלים כמובן.

מה שואלים? שואלים כל מה שלא יודעים ואם לא יודעים, בודקים אצל אחרים או באינטרנט...יש גוגל שעוקב אחרינו, הוא יודע בדיוק איזה שיט נרצה לראות.

לאחר שכל צד מגיע עם קצת למידה וידע, נוצרת הסכמה...איזו הסכמה זו? קשה לענות על השאלה, אבל אפשר לעבוד בשיטת השלילה.

1. במידה והסכמה היא מיאוש, אין זו הסכמה מלאה (של שני הצדדים)

2. במידה ויש חוסר יכולת להבין את כללי המשחק (נכות, פגיעה, טראומה וכדומה), זו לא הסכמה מלאה.

3. במידה והסכמה היא מאיום, אין זו הסכמה מלאה.

4. במידה ויש מצג שווא, גם כאן אין הסכמה מלאה.

מעניין שאם אנחנו נמצא דרך להסכים, אנחנו לא נסבול ונחווה צער. ואלימות היא תהיה אלימות שכולנו אוהבים ורוצים - בטוסיק תחת SSC, עם סימנים מפוארים ותחתים אדומים...ממש אוטופיה בדסמית.

🇮🇱יום העצמאות שמח לכולם🇮🇱

*ספריי שלג, זה מסרטן במיוחד אם זה קרוב ל5G.

**שערות סבתא, זה שערות של סבתא עם סכרת.

אנשים בדרך כלל חסרי כנות בכל הקשור למיניות שלהם.

הם לא מראים את המיניותם בצורה גלויה, אלא מסתירים אותה ע"י לבישת מעיל חורף עבה, העשוי בד המכונה "שקר". 

כאילו יש מזג האוויר "רע" בעולם היחסים המיניים.

זיגמונד פרויד

איזה מעיל אתם/ן לובשים?