זה לא בלוג!

אדם מדבר על מה שחסר לו.

אדם שחסר לו סקס מדבר על סקס,

אדם רעב מדבר על אוכל,

אדם שאין לו כסף מדבר על כסף.

זיגמונד פרויד

על מה אתם מדברים?

כאשר אישה מחליטה לשכב עם גבר

אין חומה שהיא לא תטפס עליה,

אין מבצר שהיא לא תשמיד,

אין שום אמונה מוסרית שהיא לא תתעלם ממנה לגמרי,

אין לה אלוהים...  שידאיג אותה!

גבריאל גרסיה מרקס,

"אהבה בזמן כולרה"

האם יש לכן אלוהים?

איפוק מיני הולך יד ביד עם פחדנות וזהירות מסוימת, בעוד חוסר פחד ואומץ קשורים לסיפוק חופשי של דחפים מיניים.

זיגמונד פרויד.

ממתי הפחד שירת אותך?

עשה לך טוב?

נתן לך פתרונות?

חוויות טובות?

למה הכבוד הגדול אליו?

אדום אדום

שני פסים נצבעו מעל
פה יש רק אני ואת
יד אוחזת והגוף רועד
שוט מכה והכל אדום אדום.

גוף סוער, בוער באור צהוב
קרוס אפל שוכן לידו
אנקת כאב מפלסת את דרכה
אך בעיני הכל אדום אדום.

רגליים מתקשות על הרצפה
וזוג עיניים מפחדות
מה שהיה מזמן הלך
אך עכשיו הכל בוער אדום אדום.

ראש קורס לתוך עצמו
חזה וידיים לצידו
חובקים אותו בחיבוק עוטף.
האוויר סופסוף משתחרר

אדום אדום...

במהלך תקופת היחום לביאה מקיימת יחסי מין 20-40 פעמים ביום, ואם הגבר שלה לא עומד בקצב או פתאום מתחבא לו, היא דורשת דייט, בכך שנושכת את אשכיו.

היא בובה על חוט,

בלי שליטה על חוטייה,
תלויה רק בו, בלי שליטה במאווייה.
החוטים אוחזים בה, והוא שולט על מחשבותיה.

היא בובה פאסיבית יפה ואידיאלית.
נטולת כוח, כנועה ומסתורית.
בחוסר אונים לרצונתייה,
רכוש עם שייכות לשולט-יה.

הוא הכוח האוחז בחוטייה,
מושך ומרפה על כל גפייה,
משתלט על כל תשוקותייה.
היא תלויה, היא בובת אדוניה.

לפעמים אני פוגש שאלה שמעלה תהיות על המציאות המתהווה, שאלה שאם היינו שואלים אותה את עצמינו, היינו מקבלים תשובה קשה ולא נעימה שתקפיץ ישר את המסכה המגוננת.
אנשים רבים בוחרים להתייחס לעולם הזה, עולם הרגש והמיניות (בדסם) כעולם אפל ומסתורי.
רובם מתייחסים דווקא לעולם המיניות והפרקטיקות השונות, וזאת כיוון שאם הם נחשפים בפני החברה, החברה לא תקבל אותם בידיים פתוחות.
לכן נוצר הרצון להחביא = אפל,
אך באותה מידה לגלות עוד ועוד = מסתורי ומסקרן.
 
ברגע שהבושה האישית נעלמת ונוצרת גאווה וסוג של חדווה אישית בעשייה הבדסמית, כל האופל והמסתורין מתפוגגים להם בעצמם.
הרבה פעמים מה שנשאר לאנשים זה הרצון לשתף אנשים בסביבתם על מנת לחוות את עולם המיניות על פטישיו והקינק ביחד בהתאמה מרבית ומיטיבה עבור המשתתפים.

                                                                                                                  *    *    *

 
דווקא כאשר פונים לחלק השני והמיותם - עולם הרגש, מגלים מהו עולם האופל והמסתורין האמיתי.
ראשית, העולם אכן אפוף אפלה המקשה לראות דרכו והרבה מסתורין בכל צעד ושעל.
שנית, בהסתכלות ראשונית העולם הרבה פעמים נראה כאין סופי ופניו משתנים בכל רגע נתון בלי שליטה או כיוון.
כל חוויה בעולם הרגש - בניגוד לעולם המיניות, מחוברת לחוויה מקבילה אחרת לעבר, להווה וגם לעתיד בחיבור ישיר ועקיף, והכל ביחד, באותו הזמן.
על פניו הקשרים בין כולם נראים מבלבלים, אין עוגן ואין קרקע יציבה - עולם מבולגן נורא. מן הסתם, מובן למה רוב השולטים מעדיפים לדלג עליו.
 
אבל השאלה נותרה בעינה, כאשר האדם תחת חסותכם (קרי הנשלטת) חושפת את עולמה הרגשי בפניכם, ולאט לאט מכניסה אתכם פנימה - לבלאגן והבלבול ומבקשת ואף מתחננת מכם להדריך (להציל)  אותה בעולמה הלא יציב, הרי אתה השולט כאן, אז מי כן, אם לא אתה?
 
כשולטים המתיימרים להיות מסודרים והגיוניים עם אנטלגנציה רגשית גבוהה, אתם לאט לאט מנסים לעשות סדר ומגלים בעולמה דפוסי התנהגות או התקשרות שחוזרים על עצמם, רגשות כלואים והרי געש בדמות טראומות ששולטות בעולמה.
מחד גיסא תוכלו לבחור בדרך הקלה,  כלומר לזרום עם פני השטח בעולמה בלי לנסות לשנות כלום - אתם בעצם ממשיכים את אותה השרשרת שיש לה היום רק בשינוי אדרת.
מאידך גיסא תוכלו לבחור בדרך השניה - הקשה, משמע לשנות.
 
נשאלת השאלה, האם תדעו לשנות?
האם יש לכם את הכלים להוביל או להדריך אותה בסבך הרגשות?
האם הודרכתם כאנשי מקצוע לגעת בעולם העדין הזה בלי לגרום לנזק?
האם תקחו אחריות יתרה על חייה של נשלטת שנמצאת תחתכם ותנסו לתקן ולא להרוס?
 
האם זו לא יומרנות?!
 
מחשבותיי נדדו לעבר, סרקו את האירועים השונים שאני קורא להם מערכת שליטה. ניסיתי למצוא תבניות ולתת תשובות לעצמי אולי גם לאחרים, מתי הגבול בין מטפל לשולט נקבע והאם הוא בכלל קיים?
 
* דבר ראשון שעלה בראשי, עומק השולט יקבע את עומק היכולת שלו לעזור וכך גם מידת העזרה. כליו יהיו הכלים שאותם הצליח להשיג בעזרת עולם הרגש שלו עצמו.
 
* דבר שני שעלה בראשי, השולט נוכח בשני העולמות- המיניות והרגשי, כאשר העולם הרגשי פוגע בבדסם (בעולם המיניות) הגבול נחצה ואתה השולט הופך למטפל.
 
הבנתי שחציית גבול מסוכנת לשני הצדדים.
 
עבור הצד הנשלט:
מוחה הופך לנחלתו הכמעט בלעדית של הצד השולט-המטפל, הוא הופך למשענת עליה מסתמכים כאשר יש דרך מסוכנת בעולמה הרגשי - שליטה מנטאלית מלאה (וגם בעולם המיניות), בידיים זדוניות - שליטת מוח טוטאלית.
 
עבור הצד השולט:
הסכנה לא כל כך ברורה על פניו, אבל ברגע שהוא הופך למטפל זמנו אט אט הופך לזמנה, מוחו הופך נגיש לרשותה, מיניותו נבלעת במיניותה.
אט אט עולמה הופך לעולמו עד שלא ניתן להפריד עוד את שניהם.
במידה וירצה לזוז ולהיחלץ נראה שעולמה הרגשי
פתאום יקרוס וכך גם היא איתו - טרגדיה כלובאית וטראומות לעתיד.
 
במחשבתי אני מאמין שבדסם בכללותו יכול להיות כלי מרפא, במיוחד עבור עולם הרגש ועולם המיניות - הרי מדובר בדיני נפשות.
אך על הצד השולט יש צורך לבסס שליטה בעולם המיניות ורק ולהתחבר לעולם הרגש בתור תומך ,שותף, ומסייע.
תפקידו לספק כוונה ומטרות, אך לשמור שעולם הרגש לא יקריס את עולם המיניות - כאשר בעודך כלוא בו ( כמטפל בעולם הרגש).
 
 
מצד שני, אם יש צורך בתפקיד "המטפל" בחייה -  הוא צריך להיות איש מקצוע שכל תפקידו זה לנתב את ההתמודדות שלה עם עצמה בעולם הרגש ולדבר על עולם המיניות.
השליטה על עולם הרגש צריכה לבוא ממנה וכך גם הדאגה ליציבותו והפרדתו.
חייה תלוים בשמירה עליו והפקרתו היא סכנה ליציבותה כהרס עצמי.

שהקרבה שלכם לא תהיה מוגזמת,

ושרוחות השמיים ירקדו בניכם.

אהבו זה את זה,

אך אל תהפכו את האהבה לשרשראות:

עדיף שהיא תהיה ים סוער בין חופי נפשותיכם.

מלאו כוסות זה של זו,

אך אל תשתו מאותה כוס.

תנו אחד לשני לטעום את לחמכם,

אך אל תאכלו אותו בשלימותו.

שרו, רקדו יחד ותיהנו, אך תנו לכל אחד מכם להיות בנפרד,

כמו מיתריו הנפרדים של הנבל, המפיקים צלילי מוזיקה אחת.

תנו את ליבכם, אך לא לבעלות זה של זו.

כי רק יד החיים יכולה לקחת את ליבכם.

עמדו יחד,

אך לא קרובים זה לזה.

כי עמודי המקדש עומדים בנפרד זה מזה,

והאלון והברוש אינם צומחים זה לצד זה.

מחשבות לפני הסגר:

תשוקה כנה משנה אנשים. היא המניע למתח שבלעדיו טרנספורמציות אמיתיות אינן אפשריות. משיכה חזקה מובילה אותך באופן טבעי מחוץ לאזור הנוחות ודוחפת לפתח הזדמנויות והתנהגויות חדשות.

אז מדוע אנשים מגנים מיניות? אולי בגלל שהחברה לא באמת רוצה שאנשים יהיו אמיתיים יותר, חופשיים ופחות מתוסכלים.

אנשים בעלי מודעות מינית אינם מועילים לחברה, מכיוון שהם פחות תלויים בדעותהם של אחרים, בפרסום המתמרן בהנאה ובתחושת האשמה הקשורה לרוב בתפיסה העולם הדתית. מיניות עמוקה מסירה תחושת התקרבנות - כי אם אתה יודע מה אתה רוצה, אתה יכול להגשים זאת, להציע, לפתות, ליצור לעצמך ולבן / בת הזוג את מתכונת החיים הרצויה.

אבל זה לא רק הקבעון של החברה. אנחנו בעצמנו מפחדים לשנות את אורח החיים המשעמם אך הרגיל שלנו, את התפיסה העצמית שלנו.
בכניעה לתשוקה, ברצון לחיות את ההיבט המיני של ההוויה - אנו מסתכנים לא רק להיות מאושרים, אלא גם להביט על עצמנו כפי שאנחנו באמת.

אבל האם כדאי לפחד?
אחרי הכל, אנו חיים בעידן הטוב ביותר עם אפשרות לחיות וללמוד יותר מאי פעם בכל האנושות. יש לנו רפואה ואמצעי מניעה, יש לנו גישה לחינוך וגישה לחומרים אירוטים, שהיו בעבר רק מנת חלקם של השכבות החברתיות העליונות בלבד.
יש ביכולתנו את האפשרות לחוש את העולם דרך עורנו, לטייל ולבנות כל סוג של מערכת יחסים, החברה התפתחה עד כדי כך שאפילו רבות מהמוסדות הדתיים הכירו בערך ההנאה, וכעת אורגזמה היא ביטוי לעיקרון האלוהי.

השאלה היחידה שנותרה היא האם אנו מוכנים להתפתח ולחיות את המיניות העמוקה שלנו והאם יש לנו את הרצון לחיות, ולחשוף את האינדיבידואליות שלנו במלואה.

הרבה פעמים יש לך רעיון, הרעיון הופך לדרך פתאום, בלי שבחרת רק כי השארת את הרעיון מואר באנרגיה ורצון.

היום הרעיון הופך למציאות קטנה.

החדר מקבל צורה, הרעיון מקבל מציאת, הפינים נעמדים על מקומם הטבעי.