לפעמים החיה שבנו מתעוררת לה, לפתע, כך פתאום...כאילו לא היינו מודעים אליה בכלל, כאילו זו הפעם הראשונה שלנו שהיא צצה לנו.
חיה מלאת חימה, חיה בעלת תאווה, המתלהטת על ידי זעקת השבר של הקורבן המעונה, חיה שהותרה מן השלשלת ואינה יודעת כל מעצור.
הרבה פעם לא נשים לב שהחיה שלנו היא בעצם שתיים, החיה הנקבית והחיה הזכרית.
החיה הנקבית מתאפיינת בתכונות יותר עדינות, מחבקות ואף מסתוריות.
ואילו החיה הזכרית מתאפיינת בתכונות יותר קשוחות, מגוננות ובעלות מאפיינים אסרטיבים ו/או אגרסיביים.
בכל פעם שהחיה מתעוררת, אנחנו מקבלים את "הזוגיות" הקיימת בין שני החיות, במידה והחיות חיות בשלום ואיזון בניהן, אנחנו באיזון טוב יותר כלפינו וכלפי החיצוניים אלינו.
אבל ברגע שהחיות הן בחוסר הרמוניה ואיזון, נוצר מאבק. המאבק מקבל ביטוי במאבק הפנימי שיכול לקרוע אותנו לגזרים והסביבה החיצונית רואה את הכל.
לכן ברגע שאתם נותנים חופש לחיה שבכם, נותנים לה את הדרור להשתלח או לפרוץ גבולות או להפך לחגוג ולשמוח עד דלא ידע. תזכרו שיש שם שתיים המבקשות יחס של שתים, ואם לא הן ימרדו בכם בכל עוצמתן.
כל אדם מהווה שופט של החיה הפראית שבתוכו...