אני יום אחרי שהפקתי ובסוף גם הנחתי את סדנת החבלים למתחילים.
באוויר יש חשש לא פשוט סביב המלחמה- בדסם- מרחב בטוח, מכל הבחינות.
אנשים תקועים בבית מפוחדים או פשוט תקועים, והינה התכווצה לה כאן בתל אביב ( הדי מופצצת) קבוצה של אנשים שבאו לשכוח לכמה שעות את הכל ולהתעסק בחבל ובעיקר בעצמם.
הניתוק מהמציאות היה מרענן, משחרר, נעים ובעיקר ביחד- כמה שעות ללא הפרעות - אזעקות, מחאות, חסימות, מזל?..כל מה שחסר לנו כאן אולי מאז שהתחילה הקורונה, החיים פשוט הפכו לקשים יותר, בודדים ומבודדים יותר, עגומים ואפורים יותר.
כמובן ברגע שהכל הסתיים החדשות הציפו, האסון הכפול מאתמול בדרום חדר לתודעה.
לנו היה כל כך שקט בזמן שבמרחק כמה קילומטרים היה לאנשים כל כך רועש... פשוט מזעזע!
אני עדיין באדרנלין מנסה להבין מתי, למה, כמה?
הנחיתה לעולם האמיתי היא לפעמים בלתי אפשרית, הסוויץ מבדסם הוא גדול מדי כרגע, נגמרה על פניו הנחיתה הרכה לכולנו.
הרצון לברוח קיים תמיד, לברוח לכל מקום שיותר נעים, אבל החזרה כואבת.
אני היום ברגשות מעורבים,מצד אחד נתתי לאנשים מקום לברוח ולשמוח לכמה שעות ומצד שני גם הם היו צריכים לנחות קשה במציאות שאחרי.
לא יודע מה נכון כאן, אבל אני מבין שלא נחזיק מעמד בלי המקומות הנעימים הללו, בלי תקווה שזה יהיה מקום קבוע ולא ביקור חד פעמי.
הייתי משתף תמונות מהסדנה, שתוכלו לראות לפחות את האנרגיות אם לא להרגיש, אבל אין לי מנוי.
עדיין אפשר להירשם למאנץ ,למי שמחפש מקום לא להיות לבד וגם להכיר אנשים טובים.
טופס רישום:
ואולי יש כאן נקשרת שמחפשת קושר לחיבור אינטימי עם חבלים וגם בלי החבלים.
*בטופס ניתן למצוא דרך לפנות אלי או בפייס באותו כינוי