כמה קל לא לדעת, לא להרגיש, לא לרצות...
איך אפשר לחיות חיים שלמים בלי בכלל לחשוב על חוויות אחרות, חוויות של אחרים, חווית שניתן לחוות אם רק מחפשים.
האם יש מישהו או משהי שמוכנים לאכול רק חומוס כל חייהם או אפילו אותה מנת שף מפורסם?
אולי עדיף אפילו לא לדעת שיש שם משהו אחר בחוץ, הרי החיים ממשיכים גם אם אנחנו נשארים אותו הדבר.
כל מפגש עם בחורה ונילית נראה כמו משהו שדומה ליצור תעשייתי.
יש מספר תחנות עד שהמוצר המוגמר נוצר והתהליך חוזר על עצמו מספר רב של פעמים...
אותן שיחות, אותם מקומות, אותם פחדים ואפילו לפעמים אותו הסקס...לא יצרתי יותר מדי וחסר תעופה או שאיפות, כמו לאכול חומוס ברשת חומוסיות.
אז למה לחפש בשלולית הונילית הגדולה לעומת השלולית הבדסמית הקטנה...בוא נודה באמת, השלולית הונילית הגדולה נראת יותר טוב והמבחר גדול.
אני מרגיש לפעמים שאני כמו מיסיונר בדסמי, מפיץ את התורה והכתובים הבדסמים לכל דכפין ומעבר אותן לשלולית הקטנה.
עבודת שליחות יש לי, ממש true calling, לגרום להן להפתח ולפרוח כמו פרחים באביב.
להתלכלך קצת, לאבד גבולות, חינוך, מוסר ואת הדעת!
אני מודה שאני אוהב את עבודתי, אני לא מתלונן. אבל חלומו של כל מיסיונר להפוך להיות כומר (Pastor) עם קהלה (congregation) משלו.