אני אדם מוצק, לא רק שרירים...מוצק בדעות שלי.
יש לי דעות מוצקות, משכנעות בטוחות...כאלה שמצריכות "טרקטור" על מנת להזיז אותי מהם.
רובן מבוססות על ניסיון חיים, חוויות, והנחות יסוד מתצפיות.
כנראה שמרביתן נכונות עד הרגע שהן הופכות לא נכונות.
בפסטיבל פשוט האחרון פגשתי מלאכית, לא מלאכית אמיתית, לא מהסוג שלוקחים סמים על מנת לפגוש אותה.
מלאכית חמודה בגיל 20+ עם גוף עירום שלא מתבייש ולא מייבש...רק נוכח בנוחות שלו מול אנשים מבולבלים, חרמנים, ואנוכיים.
פגשתי אותה בפעם הראשונה במעגל קטן, כאשר גבר קריפי לכל הדעות, נגע בה...מגע שגרם לי לאי נוחות, מגע שקרי הרוצה נוחות ונעימות תחת מגע של חרמנות...מניפולציה ומשחק על חשבון הנחמדות שלה או אולי פשוט על הרצון שלה למגע כלשהו.
ראיתי בה, בשיחה סוג של קורבן של גברים, באר של תמימות, ובחורה שבורחת במקום להתמודד, בורחת מגברים למקום נוח של נשים.
נפרדנו באי הבנה אחד של השניה, חוסר סיפוק של שני הצדדים. כנראה לא באמת נהלנו שיחה אלא דיון או ויכוח של חרשים.
בפעם השניה פגשתי אותה כאשר חבורה של 3 גברים ישבו ואחד מהם שאל אותה במשפט פיק אפ חכם "לאיזה גובה היא יכולה לעוף עם הכנפיים"...אני צחקתי מהטיפשת, והיא לקחה אותם ברצינות, ראתה את הקושי להיות מצחיק במקום של משיכה ורצון לתת לצד השני לבין שהוא מוצא בה משיכה מינית. היא פשוט חזרה על המשפט "אני אוהבת אותך" כמה פעמים כדי אולי להסביר לו שהכל בסדר, היא מוכנה להקשיב רק שימצא את המילים הנכונות.
בפעם השלישית כבר ניהלנו שיחה עמוקה ורצינית. שיחה שבה הבנתי שהלב שלה עובד שעות נוספות, הוא מכיל ומקבל, לא בורח אלא מחזק ומתחזק.
היא לא פוחדת מרגש שלילי כמו מחיובי, היא מוכנה להילחם בעזרת הלב בכל מי שצריך שילחמו עבורו. פשוט נותנת חמלה לכל האנשים המבולבלים, חרמנים, ואנוכיים.
הבנתי אותה, למדתי ממנה, ספגתי ממנה...שאת הלב צריך לפתוח במיוחד עבור האנשים שקשה לנו איתם, אלא שמצליחים לחדור דרך השריון ולהרגיז אותנו...דווקא מהאנשים הללו אפשר ללמוד על החולשות שלנו ולתקן במקום לברוח.
התמודדות היא הסם החדש שמספק אופוריה לחיים.
אמפתיה, חמלה,דאגה הקרבה, נדיבות, הכלה, רחמים, טובת לב, אנושיות...
כל אלה מבטאים בחלקם את האלמנטים שכולנו צריכים מאחרים וכולנו צריכים גם לתת לאחרים.
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?