אני תמיד שואל את השאלה, האם אנחנו בשליטה על חיינו?
התשובה כנראה טמונה בהבנה מהי שליטה? הבנת הדקויות והעומק של הקונספט הזה בחיינו.
ממבט אישי, אני רואה בשליטה את היכולת שלנו לבחור עבורינו את הדבר המדוייק ביותר, בעולם של שפעה, הבחירה הזו הופכת קשה יותר ויותר.
תהליך החלטה גורמת ללחץ וסטרס ומבלבל אותנו.
כמובן השפע מייצר לנו אשלייה של מבחר, ומבחר גורם לרדידות שאפשר לבטא במשפט "אם לא זה, אז יהיה משהו אחר או מישהו אחר".
המחשבה הזו מייצרת חוסר מוטיבציה. מוטבציה נוצרת כאשר יש אתגר ותחושת משמעות, ותחושת משמעות מייצרת עומק.
והינה לאט לאט הגעו לחוסר שליטה, וזה רק כי לא הצלחנו להחליט, מה אנחנו רוצים או צריכים במדוייק.
נשאלת השאלה, איך יודעים מה מדוייק עבורינו?
שאלה קשה עם תשובה פשוטה. מה אנחנו מרגישים שנכון עבורינו. האם אנחנו מצליחים להרגיש את הגוף, להבין אותו, ולתת לו הזדמנות לדבר אלינו. לדוגמה אני רעב אז אני עוצר הכל והולך לאכול.
זאת הרגשה מדוייקת, אין כאן ספק. רק נשאר לטפל במסביב. לדעת להסביר לאנשים האחרים שאולי מצפים מאיתנו שאנחנו אוכלים, ולהסביר לשאר הסביבה שיצטרכו להמתין.
וכאן זו הנקודה הקשה, האם בכלל אכפת לנו להסביר והאם אנחנו יודעים או יכולים.
ואם אכפת לנו, יש לנו מוטבציה, ואם יש לנו מוטבציה אנחנו משקיעים ויש לנו תחושת משמעות, התחושה מייצרת עומק, אנחנו ממוקדים בלי בלבול ופתאום השפע הופך לבחירה אחת, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים במדוייק ויש לנו שליטה על חיינו.
מעיין מעגל קסם כזה. ברגע ששוברים אותו הוא כבר לא קסום ותוקע אותנו מלהתקדם קדימה. משאיר אותנו עם מחשבות ומערבולות.
מסתבר שאושר וקושי מחוברים יחדיו, ניטשה טען שדברים המתגמלים ביותר בחיינו נובעים מתוך האופן שבו אנו חווים קושי.
כאשר קשה, תהיו אכפתים, חיובים ונעימים. פתאום תהיה מוטיבציה והקושי יהפוך לאתגר.
