משפט שנזרק אלי באחד המסיבות הבסדמיות התורניות...
הרגשתי כמו נער בכיתה י' המתחרה בתחרות גמירות (לא באמת הייתי שותף, לא עברתי סלקציה כנראה. חבל הייתי קורע אותם - במובן הטוב של המשפט, אל תקחו את זה רחוק מדי סוטים!!! 😄 )
עניתי לה משפט דיבלי שהצלחתי לגרד באותו הרגע משהו בסגנון של " מי חושב על כמות אני אוהב איכות"...
נסיון להיצדקת בפניה שאני בכלל לא גומר 6 פעמים ביום, אחרת הביצים שלי יהיו בגודל אפונה, ואולי טוב שכך, אז הן לא יפריעו לי בכל הפעילות הספורט שאני עושה במקום סקס... והיא כן, היא בזמן הזה מחשבת גמירות!
אני לא יכול להאשים אותה היא הייתה בדרך לסביאן, מכונה מולטי אורגזמית שמנקה שחלות, עושה הפלות, מרטיטה פטמות, ומעברת בתולות...
ההתרגשות נכרה על פניה, הדאגה שזה במקום פתוח, יש אנשים שאולי יראו אותה נהנת או סובלת, כל הסודות יצאו החוצה כולל הסודות הכור של ואנונו או צ'רנובל...גרבצ'וב לא יסלח לה.
אתם שואלים מה קרה?
היא דרשה והזיזה את כל העולם...נו לא באמת!
רק את הבחור עם המכונה ואת הצופים האדוקים למקום יותר נסתר עם חומות שלא יראו או לא ירגישו.
עלתה כמו גדולה על המכונה ופתחה את הצ'אקרות שלה לעיניי כולם, כמו פניקס שמתעורר.
כל השמרנות והדאגה נעלמו ברטט האדיר, כל הקולות השתתקו בצעקות וקולות ההנאה, כל הספקות הנבלעו בדשא הסינטטי אי שם במועדון בתל אביב.
אנחנו כל כך מרוכזים בעצמינו ששוכחים שאנחנו יכולים להנות, רק לאפשר, לקחת "סיכון" ולשחרר.
הכי גרוע, נהיה מובכים מול קהל של אנשים זרים שלא נראה לעולם, על דשא סנטטי עם רגלים פסוקות, אוכף מתכת רוטט בין הרגליים, במועדון אפלולי במרכז תל אביב...
ואם לקהל הזה יש מה להגיד, שידחוף לעצמו משהו לתחת וישב על הסביאן. אני מבטיח שיגמרו לו המילים!