התקופה לא קלה לכולנו, לא לסוטים ולא לוונילים שבנינו.
ריח אפוקליפטי באוויר, יום הדין קרב לכולנו, הסוטים שבנינו מתחילים להכין כבר את התירוצים ואת קרם האלוורה - האש לא רחמנית במיוחד כלפי הסוטים הנדפקים.
אני אישית בחרתי להתעלם מנבואות האופל. אני אומר "אם כבר גהינום אז עדיף אותו בחברה טובה"...כן כן אתם חברי הסוטים המלאים ואף הסוטים למחצה.
היא החליטה שאנחנו צריכים לסדר את הארון, כן כן, סדר זה חשוב (לה).
שולטת, נשלטת. בולשיט אחד גדול!!!
היא מנהלת את המצבע כמו גנרל במריאנס, פוקדת עלי כאילו אני טירון ביומו הראשון.
אנחנו מוצאים, מסדרים, מזיזים, זורקים- אני מבקש לתרום והיא בלי מצפון "לפח!".
הסבלנות נגמרה לי, אני מחליט למרוד!
לא אוהב להיות בטירונות ולעשות פנלים -הולך לחפש את הדייסון הנייד שלי!
הרי כל מה שניתן לנגב ניתן גם לשאוב, נכון?
היא מתכופפת לה מתחת למיטה, מחפשת אצלי עוד ועוד בגדים שאני כבר שכחתי שהם קיימים.
המכנסיים שהיא לובשת צמודים, ספורט כאלה, הטוסיק נמתח לו והכוס מבצבץ לו - הוא אפילו מצמצץ לי, נשבע לכם!
הדייסון ביד והכוס עושה לי עיניים, המוח מתנתק ,זה לא הזמן לפילוח סטטיסטי של מקרי קורונה.
אני דוחף לה את הדייסון בין הרגליים ומנסה לשאוב את המצמצן החוצפן.
היא קופצת וצועקת עלי "חוצפן! מה אתה עושה!!!!...אני מסדרת ואתה דוחף לי דייסון?"
אני בתמימותי עונה "מה בדיוק הבעיה? קצת דייסון, זה ישאב לך את הקורונה"
היא צועקת לי "סוטה!", ומנסה לנשוך אותי כמו תמיד.
אני עונה לה " טוב, טוב נמשיך לסדר, אני אפסיק" בזמן שאני מנסה להדוף אותה ביד אחת ובשניה להמשיך לשאוב.
שנינו רעבים והחלטנו לעשות הפסקת אוכל, מפה לשם אחרי האוכל התיישבנו לנוח בסלון והופ היא עולה עלי...חרמנית כבר אמרתי לכם:)
מתגלגלים לנו על הספה והיא רטובה וחמה כמו חמאה.
ושוב אני רואה את החוצפן המצמצן עושה לי עיניים, אני רץ לי לחדר ומביא את הדייסון והסגול לעזרתו.
מחבר לו תושבת דקה ומנסה לשאוב את החוצפן המצמצן.
היא צורחת לי "לא, לא, די!...כן,כן, די! !@#$%", פותחת סוגרת רגליים כמו שעון קוקיה .
והחוצפן הפרלטטן רק גדל לו ומתנפח, ממשיך למצמץ לי בחוצפתו.
אני לא מאבד תושייה שולף את הסגול המתגלגל, וונד קסום שלא נכנע לאף חוצפה!
דוחף פנימה וישר לעבודה.
החוצפן הלגלגן,
אדמדם אך די נרגן,
ממצמץ לו החוליגן,
משחק אותה חרמן,
אך אני בחור די עקשן!
שולף אני את התושבת הצרה ומכניס את הדייסון כפי שהוא במטרה לשאוב את כל התותה - הנפוחה.
היא משתוללת לה שם כמו פורפרה שיצא הרגע מהחוט, ואני לא מוותר, נחוש אני לגמול לו לחוצפן הלגלגן!
נגמרה ההתקפה, הדייסון והסגול עכשיו בהפוגה.
היא שואלת בתמימותה, האם הוא החוצפן יהיה לנצח כך נפוח ואדמדם?
ואני עונה, שעוד נתראה אני והוא לסיבוב נוסף - החוצפן והעקשן!
תשמרו על עצמכם ועל הבריאות שלכם,
ואם אתם יוצאים החוצה עם כפפות ומסכה, קחו איתכם גם דייסון, מי יודע אולי תזדקקו לו בכל הבלאגן ;-)
