מהלב

"את מדהימה, מיוחדת, ללא ספק אישה מושלמת מכל המובנים " , "אני מרגיש דחף בלתי פוסק להיות איתך, לשמור עליך, לחבק ולעולם לא לוותר עליך"...

"אפילו לא נפגשנו עדיין, ואני כבר לא מפסיק לחשוב עליך, אני קם בבוקר עם שמך, הולך לישון רק כדי לחלום עליך"...

אחת המחמאות היפות מבין מאות ועדיין הוא ויתר, אמר שלא בנוי, לא יודע, מתלבט, לא יכול, לא לא לא...

אז מה פאקינג הקשקוש הזה של שיחות נפש ארוכות, דיבורים עמוקים לתוך הלילה, החלפת פילוסופיה בין המוחות?! הכל בשביל לספק רעב אינטלקטואלי? זהו? לא חבל על כל המאמץ הזה רק כדי להתנתק בסוף?

האם באמת נמצא הראוי שיילך עד הסוף? שיזכה לאור, טוטאליות, הערצה, אהבה אינסופית.