היא ישבה על המיטה וחיכתה להוראות ממנו, סדנים הלבנים היו נעימים ומלטפים, שמיכה רכה ומזמינה להתכרבל משהו, היא יכלה להיות על המיטה הזאת שעות.
"על הרצפה, על ארבע!", הוא ממש זרק אותה מהמחשבות הנעימות בלבן, היא צייתה ונעמדה על ארבע על הרצפה. הוא לא ניגש אליה ולא נגע בה בכלל, היה לה מוזר, אך היא היתה סבלנית, ידעה טוב מאוד, שהיא תמיד נחשקת ביותר בעיניו.
"את לא זזה!" הוא פקד ולפתע פתח את הדלת והכניס מישהי, זה היה ברור כי אמרה: "ערב טוב, אדון". היה מוזר לשמוע שמישהי קוראת לו אדון, היא אף פעם לא קראה לו ככה, היה ביניהם סיכום על כינוי ייחודי הידוע רק לשניהם.
היא הציצה וקלטה בקצה החדר בחורה שמנמונת, לא הכי יפה, מגושמת קצת, ועדיין יצר אי סולידריות הנשית החל לכרסם בבטנה.
"זאת נשלטת שמצטרפת הערב אליך, היא כאן בשביל לענג אותי ואולי גם אותך, עדיין לא החלטתי". לא היה לה מה לענות.
בלי כל התרעה מוקדמת הוא הוריד את השמנמונת על ארבע והחל להצליף בה בעוצמה מטורפת, כאילו זאת הפעם האחרונה שאפשרו לו את זה. כל נחיתה של השוט על הישבנה השמן הדהד בחדר, גניחות וצרחות של השמנה, כן כן, עכשיו היא כבר היתה שמנה ומכוערת, כי ככה היא החליטה, איך זה שהוא לא נוגע בה היום? למה היא לא במרכז תשומת הלב שלו?
היא הרגישה קנאה בלתי מוסברת, אבל עדיין שתקה, כל עוד הוא נהנה, הכל טוב.
משפט אחד שנפלט מפיו גרם לה בפעם הראשונה מאז ומעולם להשתמש במילת בטחון, מילה שנועדה למקרים חמורים וחריגים בלבד, אבל היא לא יכלה יותר...
"גאה בך, מתוקה שלי", הוא אמר לשמנה וליטף את שיערה.
כמובן הכל הופסק מיידית, מילה זו מילה, גם אם נעשה בה שימוש לא הוגן, לכאורה.
זה היה סדק הראשון ביחסים בינהם.
