אני ואתם

מחר זהו היום הראשון לשארית חיינו.

מאורע גדול קרה עכשיו.

הבת שלי לול שרופה על מרוצי פורמולה 1.

הבוקר היא הייתה אמורה לחזור עם אמא שלה.

אבל היא החליטה להשאר אצלי עוד כי

אבא אני רוצה שנראה את המרוץ היום ביחד.

ואוווווווווווווווווווווווווווווון

אחד הארועים הגדולים בחיי

ישבנו וראינו בלייב

עודדנו את קרלוס סיינס

אבל שוב כמה צפוי ורסטפן ניצח.

וגם לול הכינה מאק אנד צ'יז.

מה יותר טוב מיזה?

אין

התחלתי פיזוטרפיה שלשום.

והמטפלת יש לקחה לי את הקביים.

שמחתי מאוד, זאת הייתה הרגשת שיחרור, אחרי 4 חודשים.

לתרגל ולחזק היא אמרה, אבל במידה. לא להעמיס.

חזרתי הביתה, הרגשת השחרור הזאת גרמה לי להתחיל לעבוד קצת בבית, רציתי כל כך בזמן החופש הארוך לסדר מחדש את הבית. אבל הקצת הפך להרבה ולא יכולתי להפסיק.

אתמול קמתי, יצאתי עם הילדה לקנות כמה דברים לשיפור הבית. בנוסף הבאתי חלקים לשיפור מערכת המים. ישבתי סוף סוף לעבודה והיה כיף. התקנתי בנוסף שפריצר.

והתחלתי לשטוף הכל. הילדים עזרו וניקיון פסח התחיל, ולא יכולתי להפסיק, ושכחתי את דברי המטפלת "במידה". 

אני אוהב להיות ככה, להשקיע, לעבוד, להשתמש ביכולות שלי, במוח בידיים. 

זה הטבע של השליטה, לשלוט בעצמך ובסביבתך, לשפר, ליפות, לעזור.

זה חסר לי

השבוע היה מפגש יפה ומיוחד, ממש, אחרי הרבה זמן נתתי לאישה שלווה, שקט נפשי, עם ידיים עוטפות והמון נשמה, הסיפוק והחרמנות שלי מגיעים מהנתינה, לראות אישה שלווה בידייך, מתרוממת ומשתחררת.

זה יעודי בחיים, אני יודע את זה.

וזה חלק חסר מאוד בחיי, קשר עמוק עם אישה, לגרות לה את השכל ולזיין לה את הנשמה.

לקחת לה הכל ולעשות אותה מאושרת.

לדאוג לה בכל דקה ביום. שתדע שהיא אף פעם לא לבד.

שהידיים שלי אוחזות בה 24/7, והיא משוחררת וחופשיה.

זה חסר לי

אבל זה לא משהו שאפשר לכפות, וכמו שכתבתי לא מזמן, זה תהליך שנבנה .

לא לנסות לזיין אלא ללמוד, אותה את נשמתה, לראות את מה שהיא לא רואה.

לא דבר פשוט

ולא כל אחת יכולה להתמודד עם זה.

אז כרגע אין ולא יודע אם ומתי יהיה.

עד אז

עד שתהיה אחת ויחידה.

אשמח לתת שלווה למי שצריכה.

אבל כרגע

יושב במרפסת בבוקר שבת נאה.

עם המקניטה וכוס קטנה ביד גדולה.

נהנה מעמל עבודתי שהמרפסת אסטתית ונקיה.

העגבניות גדלות וגם החסה.

ואני

אשאר אני

כי ככה טוב לי

שבת נפלאה לכם.

לשינה טובה.

לחלומות נעימים.

לחימום בלילה קר.

להרגשת קטנות או חוסר אונים.

כל מה שנדרש בשביל לילה שליו.

זוג ידיים ארוכות, עבות ושעירות.

מיועדות לכירבול מושלם.

מכשפה חקרנית וסקרנית, מתעופפת ממקום למקום, רואה רחוק, רואה יותר מבני אדם רגילים.

היא ביקרה בפתח ממלכתו כמה פעמים. זהו מלך לא רגיל, רואה אחרת, מחייך, מקשיב, מסתכל לפנים הנשמה.

היא הבינה זאת עליו, הרי היא רואה את מה שאחרים לא רואים, או בוחרים לא להסתכל.

ואז באחד מביקוריה, החליטה להכנס לממלכתו.

ואז פנתה המכשפה אל המלך.

במבט מושפל התקרבה ולחשה

פתח הממלכה שלה יפה מאוד, ביקרתי כמה פעמים, האם אוכל להכנס ולראות, סקרנית אני להכיר את המלך, רוצה אני לדעת מה נמצא מאחרי הכניסה, לדעת את עולמך.

המלך הסתכל לתוך עינייה וראה משהו אחר, משהו חדש, משהו שידע שיאהב.

המלך הוא אדם עם לב רחב, אוהב לדעת ולשמוע ולרב מזמין לממלכתו.

אך הפעם הוא ידע שמשהו אחר נמצא מולו, עיניה מחשמלות , מזמינות ונותנות לו לראות הכל.

שניהם התמלאו באנרגיה חדשה, ממריאה.

הוא סימן לה לבוא והופתע עד מאוד.

איך את נכנסת לממלכה זרה שאינך מכירה כל כך מהר.

איך את מביאה את עצמך לפניו של מלך שעדיין אינך מכירה עד תום?

ידך גדולות אך הן מגינות ומחבקות, אתה גדול וכבד אך גודלך מגן על ממלכתך, על אהוביך, מצל עליהם בחום, מסוכך עליהם בגשם, עומד בסערות ולא זז, נותן לאהובייך את הביטחון, שלא משנה מה, אתה תמיד תעמוד בשבילם.

אני רואה זאת, ולא פוחדת, להפך , רק רוצה להכנס ולראות את ממלכתך, את נשמתך.

הוא פתח את ממלכתו וליבו בפניה והיה מוקסם.

אבל

המכשפה רואה את מה שאחרים אינם רואים.

מעבר לגודלו, לחיוכו, לסבלנות והאהבה שאינם נגמרים, היא רואה משקל, משקל כבד כל כך המונח עליו, משקל אותו הוא נושא מהיותו מלך, משקל אותו הוא נושא באהבה.

הוא מוקף באנשים יקרים ואוהבים אשר עוזרים ודואגים לו, אך המשקל רב, אז אולי, אולי אנסה גם, בדרכי שלי לתת למלך שלווה, ולו לרגע אחד.

ראייתה העל טיבעית זיהתה בגבו נקודה חשופה, המקום שבו המלך ירפה, המלך יתן לאדם אחר לעזור, להקל.

היא הושיטה אצבע קטנה לגבו הגדול

המלך קפא במקומו, ואז, החל להרפות.

כשף הנשיות אשר זרם מאצבעות המכשפה חדר לגופו ולפתע הוא אמר לעצמו, אפשר להרגע, אפשר ,לפחות עכשיו לתת לאדם אחר לעזור ולשאת את המשקל, לפחות להלילה, אוכל להפחית במשקל.

זה מכמה לילות המלך לא ישן, כאבים אחזו ברגליו.

היא שאלה אותו על כל חובותיו, מלחמותיו ואהבותיו כדי להבין ולו בקצת את המשקל שרובץ על ברכיו.

הוא עצם את עיניו והקשיב ללחישות הכשפים של המכשפה, היא עטפה אותו בידיה הקטנות ונתנה לו לפרוק, עוד ועוד.

וכי למה לה לעשות זאת?

הרי עד לפני רגע הוא היה אדם זר.

כי הוא מלך, ומלך רגוע ושליו מביא רוגע ושלווה לממלכה שלמה.

למכשפה יש לב גדול , וכאשר היא מקלה על לב גדול אחר, העולם הופך לטוב יותר.

היא הרגישה את חומו הרב ורצתה כל כך להכנס לידיו הגדולות, ולהרגיש את מה שאהוביו מרגישים ממנו.

עכשיו כאשר המלך שליו ידיו נפתחות בשימחה, עוטפות באהבה רבה, ונותנות מחסה, הגנה ואת המקום היפה של להיות קטנה.

המלך חיבק וליטף ולא הפסיק, שניהם מול האח מחייכים, זורחים , מדברים ומקשיבים.

ואז

ירדה המכשפה על ברכיה אל מולו של המלך.

יש לי בקשה

מאוד גדולה

אני רוצה שתיקח את חרותי, ותיתן לי את המעוף, את השמים, את הזוהר, את זה שרק מלכים יודעים לתת.

המלך לא היה בטוח.

זאת הפעם הראשונה שלך בממלכתי, בידיי, נדרש לדעת, נדרש אמון, בשביל המעוף והזוהר עלייך להפוך לרכושי, איך תעשי זאת בפעם הראשונה?

מכשפה אני

רואה אני ומרגישה את שאחרים אינם רואים.

אין טיפת רוע בך, רק רצון לתת, לחבק ולאהוב.

איני מכשפה עכשיו, אלא רכושך, בממלכתך, בידיך.

כנועה ומוכנה אני.

אני רוצה לראות את הדרקון שלך

אני יודעת עליו, הדרקון הגדול והעוצמתי, איתו אתה מרים נשים לשמים ומעבר, אך רק לנשים שנתנו בך אמון מלא.

והנה אני כאן, מבוטלת, מבקשת ממך לקחת אותי כרצונך.

הדרקון אחז במכשפה בטפריו, והמלך פקד לעוף אל על, רחוק וגבוה.

שם הרגישה בבעלותו המוחלטת, בטוחה, חופשיה, כואבת כמיצוותו, נושמת רק כרצונו.

המכשפה התחילה לזרוח ולהתעלות התחממה ולהטה באש הדרקון.

שניהם נחתו על מיטתו של המלך ברכות, מכורבלת בתוך זרועותיו, הרגישה איך המלך, סוף סוף, עוצם את עיניו ונרדם. והיא נותנת מבט אחרון באח הבוער כאשר היא בידיו, לא רוצה לצאת משם. לפחות לא עד היום הבא.

למחרת בבוקר הביט בה המלך וקרא.

זוהי תחילתה של חברות גדולה ויפה.

והנה אני ממנה אותך למכשפת המלך.

אז תגידו לי

מה יכול להיות יותר טוב מלהתכרבל כל הלילה מול האח?

התשובה

להתכרבל כל הלילה מול האח אחרי סשן.

נכון שרוב מי שנמצא פה מחפש בדסמ, סקס יחסים וכו'.

גם אני.

אבל

אני אדם שאוהב גרויים מנטליים ואוהב להקשיב ולדבר.

אז אני תמיד שמח להכיר אנשים.

לשיחה טובה, תחילה של ידידות מופלאה ובטח לשתף על תחומי עניין משותפים שאני מוצא כאן עם אנשים.

ולמה כאן?

כי כאן אנחנו הכי אנטימיים, אני כאן כי אני אוהב לשלוט בנשים, להכאיב להם ועוד. וברגע שזה גלוי

כל השאר יוצא בחופשיות.

וואלה יש פה אנשים מכל הסוגים.

אני קורא פרופילים של אנשים כאן ומוצא דברים שמעניינים אותי שלא קשורים לסקס או שליטה.

לדוגמא הייתה לי התכתבות ממש כיפית עם מישהי שצעירה ממני ב25 שנה ולסבית. כלומר לא רלוונטי לחלוטין. אבל מומחית טולקין ומדע בידיוני, אינטיליגנטית בטרוף. אז אוהבי פנטזיה ומד"ב קשה למצוא בארץ גם ככה, בטח כאן, אז אם אתה מוצא כזה עניין משותף למה לפספס שיחה מהנה.

אבל תכלס

זה לא קל

לדוגמא אני פונה לשולט אחר בגלל משהו מעניין שהוא כתב, וכל הזמן מרגיש ממנו את החשש שפתאום אציע סדום ועמורה.

יש חשדות תמיד.

אבל

אפשר למצוא כאן אבני חן נדירות.

אם לרגע חושבים מהאזור הרגיל במוח.

ולא זה שמתרחב או מתרטב.

חיפוש נעים ופורה לכולם

אישה היא אדם מורכב.

לא משנה כמה חזקה וחכמה, אישה היא אוסף גדול של דברים אשר מתרכזים בחלל מצומצם אחד.

וכשהיא ממליכה אותך כשולט שלה, היא בעצם מבקשת ממך שלווה. כאב, סקס פסיכי, כל אלה הם האמצעים להשגת המטרה, שזה הספייס בו היא תוכל להניח הכל.

היא רוצה את המקום שבו לא יהיה לה כל עמידות מנטלית ושם תוכל לפשוט מעצמה את הכל ולהכנס לתוך כפות ידיים גדולות אשר יעטפו אותה.

שליטה היא מבנה.

שליטה היא אש

אפשר לדמות להרבה דברים.

אבל בגלל כל המורכבות שליטה צריכה להבנות.

מלמטה, עם בסיס רחב ויציב.

כאשר בונים מדורה שמים את הזרדים הקטנים ומקווצ'צ'ים אותם לגוש, עליהם שמים את המקלות הדקים, ואז המקלות הקצת ייתר גדולים, ומעליהם את המבנה של הקרשים הגדולים בצורת פרימדה.

הרי אם נפסח על המקלות הקטנים הזרדים יבערו מהר אבל האש לא תיתפס והכל יכבה.

אי אפשר לקצר, אי אפשר למהר.

לבנות בסבלנות, להתחיל בניצוץ קטן, ואז לנשוף, להשגיח, להזיז מקלות אם צריך, לתת ללהבה להתפס ואז כמו מכשף להרים את הלהבה לשמים.

ותמיד לעמוד על המשמר ולהשגיח.

שליטה ניתנת, והיא לא מובנת מאליה.

והיא חייבת לעמוד על בסיס יציב.

אי אפשר אחרת, לפחות זה לא אני.

וזאת דרך ארוכה, לא לרכי הלב ולא לעצלנים.

ולא כל אחד יכול/ה.

נדרש ממך אומץ, אמון ורצון אמיתי.

כאן אין מקום לריגוש המהיר שבא מיד ונעלם מיד.

אין כאן מקום להתמכרות לריגוש.

רק את האמת הפנימית, שלך, שלי.

רק שם ורק ככה חווים את הריגוש הפנימי העמוק והחזק שלא נגמר, שמתקבל ממקום בריא ונכון.

זה לא לכל אחת, אני יודע.

וכבר גמרתי עם התסכולים.

יקרה שוב או לא?

אין לי מושג.

אבל זה הטבע, זאת הדרך.

והיא רק למטיבי הדרך והאמיצים.

זה אני

מלך יחיד, דאדי, ואין משהו אחר.

אורגזמיה בשניה ודיווח? לא אצלי

לדעת אותך, ללמוד אותך, לגעת להביט, להקשיב, ללמד ,לחפור, ואז לרגש אותך עד לעצמות, זה כן.

כף יד גדולה שמלטפת, מנחמת, מענישה , מגמירה ותומכת.

וזה רק למטיבות הלכת, שרוצות את זה באמת.

יום נחמד שהסתיים מחורבן.

ממש

מחר עוד לראשונה אצא מהבית מאז הניתוח.

וצריך לצאת מוקדם.

מקווה שאצליח להרדם שוב.

לילה טוב לכולם

מאז הניתוח ביום שלישי לא הצלחתי לישון דקה אפילו.

כמה ימים שאני לא ישן, סחרחורות וחוסר תפקוד נוראי.

ואתמול סוף סוף

הצלחתי לישון, שעתיים בצהרים ואז בלילה.

כאשר הזעם האירני היה בדרכו אני חרפתי כמו תינוק.

איזה כיף

כמה טוב זה לישון.

קמתי רענן, התקלחתי בישיבה, הצלחתי אפילו להתגלח אחרי כמעט שבוע, הכנתי טוסט, ועכשיו עם המקינטה רענן במרפסת.

רק ש....

מכל ההתלהבות בלהיות רענן שכחתי שאני לא יכול לעשות את כל זה.

ועכשיו אני מת מכאבים.

אבל היה שווה את זה.

יום נפלא ובטוח לכולם.

ורק אהבה