אני ואתם

זה החורף הראשון של המקינטה.

והיום היא חוותה לראשונה גשם.

היינו מתחת לפיקוס ענק והגשם התפרץ מיד כשרתחה.

זה היה ניגוד יפייפה, המקינטה הרותחת עם הארומה המעלפת בגשם הקר.

היא עשתה מעשה טוב היום והרגיעה אבא לשני חיילים שמשרתים בעזה.

הגשם הזה שוטף לו את עיר החטאים הזאת שמלאה בליכלוך, שוטף אותנו ממה שהיה, מרווה ונותן לנו התחלה חדשה.

מחכה להתחלה החדשה עם האחת,

חסרת האונים שתקבל כאב וכתף חזקה לבכות עליה.

האחת שתהיה רק שלי.

שנתחיל את עצמנו בגשם, בחורף, ננביט אחד בשניה זרעים חזקים ונתפתח לעץ ענקי ומרהיב.

גשם

התחלה חדשה

חוסר אונים

מה עוד אפשר לבקש

למדינת תל אביב

בחודש הקרוב אבלה כאן הרבה מטעם העבודה.

וכן

יש כאן הרגשה שונה מישראל.

אנשים באופי אחר.

למקינטה זה פעם ראשונה בתל אביב.

וואלה היא לא התלהבה כל כך.

אבל אדם צריך לבצע את עבודתו

הרי מורנו ורבנו ג'ון ווין לימד אותנו

A man is got to do what a man is got to do.

ואני מסייר ברחובותיה של המדינה הזאת.

עושה את שלי.

הרעב חוזר ובגדול ומשום מה המקום הזה רק מגביר אותו.

רוצה לתת כל כך את הכאב הטוב שלי לאחת.

ווואלה, אני לא אפסול אזרחית תל אביב.

מקווה לפגוש בכם אנשי הכלוב מתל אביב

ולשמוע את דעתכם.

אבל דבר אחד טוב היה היום

Living on the edge

אח שלי תמיד טוב לראות אותך

אפילו בתל אביב

אוהב אותך

יום נפלא לכולם

אז לקחתי את הילדים לכיכר החטופים היום.

לא היה קל.

הייתי צריך הרבה פעמים לעצור את עצמי מלדבר לפני שהילדים ישמעו בכי בקול שלי.

בעיקר לעמוד מול תמונותיהם של משפחת ביבס בראש השולחן.

אבל

רציתי להראות לילדים שהחיים שלנו לא מובנים מאילהם.

שאנחנו כאן, בריאים, ביחד, רואים אחד את השני כל יום, זה היה יכול להיות גם אנחנו.

וכל רגע של הביחד

כל שיחה

כל מבט

הם רגע מיוחד בחיים שננצור לעד.

מי כאן עוד מסתכל על הילדים שלו אחרת מאז ה7.10?

שבת בבוקר , במרפסת עם המקינטה.

הריח שנובע מהקומקום המיוחד פשוט משגע.

אוויר נעים ואני בהתרוממות.

אתמול עברתי עוד שלב גדול ורציני בחיי כאבא.

אתמול בערב

הראתי לביתי המתבגרת לול,

את הסרט

HAIR

ביתי גדלה כל כך שיכלה להכניס לחייה את החוויה הגדולה הזאת. את הפסקול היא מכירה ממזמן אבל לא ראתה את הסרט. ועכשיו הייתה לי את הזכות הגדולה להכניסה לתוך הסרט .

וכמובן חיבקתי אותה חזק כששרתי

i got crazy ways daughter

היה ערב מיוחד

ועכשיו אני יושב במרפסת , לוגם איטלקי טחון מהמקינטה ולא מפסיק לחייך.

שלבי החיים האלה של להיות אבא

זאת חוויה יוצאת דופן.

שבת נפלאה לכולם.

אהבה

זה כל מה שחשוב

לא נפגשנו מלא זמן חברתי הטובה.

התגעגעתי, באמת.

היה כל כך טוב לחבק אותך אחרי כל כך הרבה זמן.

נהנתי מאוד אתמול. ישבנו ודיברנו כמו תמיד.

סוף סוף אדם בחיי שגם מקשיב לי.

מריצים את השטויות שלנו וצוחקים. אפילו עזרת לי עם הגב.

היה כיף לראות אותך שוב, באמת עבר הרבה זמן.

נקווה שלא נאלץ לחכות שוב הרבה זמן לפגישתנו הבאה.

תמיד טוב לראות ולחבק אותך חברה יקרה.

וכמובן היה פשוט מעולה להוריד אותך על הברכיים.

יום נפלא לכולם

לא רעב לאוכל.

את זה סוף סוף שמתי בשליטה.

הרעב שלנו, זה שרק אנחנו מכירים.

הרעב בלגרום לאישה לציית, הרעב לראות את הבעות הכאב על פניה כאשר אני מזרים אותי לתוכה.

הרעב לרומם אישה בעזרת הכאב שלי שרק אני יודע לתת, ואז להתרומם איתה.

הרעב בלהפוך אישה לרכוש וחפץ , להנמיך אותה, ואז שם להראות לה את היופי הגדול שלה.

להראות לה דברים בתוכה שהיא לא ראתה מעולם.

הרעב לתת לאישה את הכוח שלי כדי שתוכל להיות חלשה.

כן

הרעב הזה.

הוא נעלם לאחרונה.

עוד לפני השבת השחורה. מכל מיני סיבות.

והשבת הארורה הזיזה הכל הצידה. כי תכלס את מי זה מעניין כאשר קורות זוועות כאלה.

ואז לפני חודש הגיע הכאב הנוראי. כאב אזהרה שעדיין לא עוזב. להיות כזה מוגבל זה נוראי לאדם כמוני.

חזרתי לעבוד לפני שבוע וזה הרגיש טוב, ואז סוף סוף האורטופד איבחן שזה לא נזק לעצמות או פריצת דיסק. פשוט העומס על השרירים הכריע אותי והגוף מראה שצריך כבר לעבוד בצורה אחרת.

רשם לי פיזוטרפיה, דיקור ועוד רפואה אלטרנטיבית.

זה היה דווקא חדשות טובות, תכלס פרק חדש בחיים מתחיל, ללמוד לעשות דברים בצורה שונה.

אני עדיין חזק, הכתפיים שלי עדיין גדולות וכל מי שמכיר אותי יודע שעדיין אפשר לסמוך עליי.

ואז אתמול לפתע הרעב ביצבץ לו.

חזר להזכיר לי שאני אני עדיין חיי וטוב לי.

הרי הרעב הוא משהו טיבעי, חלק ממני, מי שאני ובלעדיו הרגשתי חוסר.

היום בבוקר הוא ביצבץ שוב והיה נעים ונחמד.

זה כמו התחלה חדשה של חיים חדשים ולמדתי לקבל זאת בברכה.

ואני יודע שמתישהו תהיה מישהי בחיי שתקבל את הרעב הזה בשמחה ואהבה.

אהבה לכולם ותפילות להשבת החטופים.

כבר יותר משבוע רק כואב.

כואב נורא, כואב משתק,

לא עובר ולא מרפה,

לקום מהמיטה בבןקר זה סיוט מהגהנום.

משככי כאבים כאלה וכאלה,

עוזרים קצת, עוזרים לזמן מסויים.

והכאב נשאר.

זה לא עוזב ולא מרפה.

אבל

זה כאב פיזי

אני מתעורר לכאב אבל במיטה שלי.

יש לי משככי כאבים.

אני רואה את הילדים שלי.

אז מי אני שאתלונן על כאב פיזי.

שיש כאלה עם כאב נוראי ואמיתי.

הייתי טיפה בדיכאון השבוע.

כנראה בגלל אנטיביוטיקה שלקחתי.

ואז

אתמול בערב, בדיוק בסוף הטיפול האנטיביוטי חברתי הטובה באה לביקור.

באת במטרה לעבוד חברה יקרה.

לעבוד בלהרים לי את המצב רוח ולהעלות חיוך על פניי.

ועשית את עבודתך מעל ומעבר, כי צחקתי כל כך והתרוממתי.

חברות כל כך טובה יש לנו, דיבור כנה ופתוח, בלי רגישות יתר, רק חברות וטוב, עושים מה שטוב אחד לשניה.

תודה רבה שיש לי אותך ואת החברות שלך בחיים.

וכמובן

מה יותר טוב מעידן הקרח, על הספה, בלי פופקורן אבל עם גלידה.

היה ערב נפלא.