קניתי אתמול ספה חדשה,
נוחה בטרוף.
להתיישב עלייה ולהרגיש כמו מלך.
להעמיד אותך מולי ולצפות בך כשאת מובכת כאשר עיניי שוטפות אותך,
בוקר רק קמת ואת לא מבינה ממה עיניי נהנות כל כך.
את בוהה במושב הריק שלידי וכל מה שאת רוצה זה להגיע לשם.
אבל אני נהנה כל כך
את טיבעית ונשית מוצבת אל מולי כמו פאר היצירה.
את רואה את הדרקון שבי מתעורר וחומד, אך המלך הוא שקול ומחושב.
סורק כל חלק בך ואת לא מבינה.
זה לא משנה שאת עם גופיה מקומטת, זה לא משנה שאת לא מאופרת, את כל כך אישה, מוחפצת נשלטת.
תרקדי אני פוקד עלייך,
ומד המובכות קופץ מחמישים לעשרת אלפים.
תתחילי להניע את המותניים מצד לצד אני פוקד, לאט.
זה לא שלך
תתחילי לענג אותי כמו שאני רוצה.
את עוצמת עיניים ומתחילה לזוז.
זרמים קטנים נעים בגופך ומתחילים להניע משהו בתוכך.
את מתחילה לנוע יותר אך פוחדת לפתוח את עייניך למקרה שתראי אותי צוחק.
אך נטעתי בך אומץ ואת מסתכלת.
רואה את עיניי זוהרות.
את משתחררת, כבלי המבוכה נופלים בזה אחר זה
והנה את, רקדנית פרטית, עושה את יעודך, אישה, רכוש, שרות.
זה לא משנה מה את לובשת או כמה את מאופרת.
אני אראה לך את שאת תמיד נשית ויפה.
והנה ידי מושטת
מטופפת קלות על המושב שלידי, מסמן לך, בואי אליי.
הערה
לא את הספה הזאת קניתי.
פשוט זאת תמונה מעולה.
