אני ואתם

בעת חציית התעלה במלחמת יום כיפור, הכוחות שהציבו את הגשר ספגו אש כבדה מאוד מהמצרים שהיו נואשים למנוע את הצליחה.

כל הלוחמים שהשתתפו בצליחה אמרו "לא פחדנו למות, פחדנו שהטנקים לא יצלחו את התעלה". הם דאגו יותר לבטחון המשפחות שלהם מאשר לחייהם.

בקיץ שעבר גבר שראה משפחה שלמה טובעת בים יצא להצילם ללא התחשבות בבטחונו האישי וחילץ את כולם והקריב את חייו.

אלה שתי דוגמאות בלבד לאגרסיביות גברית. הדחף להגן, לשים את עצמך בסכנה כדי להציל אחרים. הדחף לבנות, לתקן דברים מקולקלים, לעזור לאישה להחליף צמיג באמצע כביש מהיר. זו אגרסיביות גברית אמיתית. זה מה שדוחף אותנו לעשות את כל מה שמסביבנו. לבנות בניינים, לטפל ולהקים נוי ציבורי, לפנות את הזבל, לפרנס את המשפחה.

אך לאחרונה כל מיני גורמים שונים בעזרת התקשורת הפכו את האגרסיבות הזאת למשהו שלילי.

למה?

כדי לדכא את הגברים, כי הגברים הם אלה שמובילים מהפכות ושינויים. בכל מקרה בהיסטוריה שאימפריה רצתה לדכא מרידות הם היו הורגים את הגברים.

וכרגע, אלה שמעלה, רוצים שנהיה כולנו כנועים ושפופים, שניצרוך מצרכים ונשתוק.

אז הופכים את הדבר הזה לרעיל, בעצם הופכים 99 אחוז מהגברים לאותו אחוז של חולנים ומניאקים שתוקפים חלשים מהם.

ובכן אנחנו לא, ממש לא.

ודוגמא לכך היא שכל אישה שתרגיש מאויימת מגבר, תרוץ לכיוונו של גבר אחר שיגן עליה מאותו חרא.

בטיטניק

על חופי נורמנדי ביוני 1945

בתעלת סואץ באוקטובר 1973

היו אלה הגברים עם האגרסיביות שלהם שעמדו ואמרו "לא יאונה לכם שום רע כי אנחנו פה להגן עליכם.

והנה הפרסומת שאולי תסביר את זה הכי טוב

זה כל מה שיש לי לומר

אתם יכולים להשאר אם בא לכם.

פתחתי את הבוקר בישיבה במרפסת.

לא יוצא לי לעשות את זה כמעט.

אפילו שהיה חם עדיין היה טוב.

קניתי מקינטה לא מזמן ואתמול קניתי בחנות שטוחנת קפה את הפולים שלטענתם הם הכי חזקים.

אכן היה טוב.

והנה אני יושב במרפסת שלי.

עם המקינטה שלי

מביט במלפפונים והעגבניות שלי, רואה איזה שלוחות חדשות צריך לקשור, והנה אני מסתכל אחורה ואומר עד לא מזמן לא היה לי את כל זה. עברתי כברת דרך, הכל מעבודה קשה ועזרה של אנשים יקרים.

החיים הם לא פשוטים וקשים, אבל אפשר להתמודד איתם ואז לשבת במרפסת ולראות כמה השגתי מהקושי הזה ולהנות מהמחשבה שהצלחתי, גדלתי והתחזקתי, אפילו הרזתי קצת.

אתגרים חדשים בפתח ואני כבר לא חכול לחכות, שני אתגרים בפרט שאני מאוד רוצה שיצליחו.

תאחלו לי בהצלחה.

בתמונה

הרגלים שלי

המקינטה שלי

העגבניות והמלפפונים שלי

רק חסר גוף נשי, ששיך לי

כשהייתי בן 15 חבר שלי אתגר אותי בלרדת עם הטרקטורון ירידה תלולה של כ 70 מעלות.

בשנת 96 הצבא שלח אותי לשבוע לסיכון חיים לא שפוי כמעט ללא שינה או הפוגה, מה שהפך לאחד הדברים הקשיים בחיי.

בשנת 2016 החלטתי לקום ולדרוש יחס אנושי ובקושי רב יצאתי מנישואים אשר היו התעללות של 14 שנים.

היו אלה אתגרים שאלוהים או היקום או הגורל או איך שתרצו לקרוא להם הציבו בחיי. וכן אני לא גיבור גדול היו אתגרים שהחלטתי לא להתמודד איתם בחיי, ובכל פעם שלא נגשתי לאתגר הרגשתי תבוסה וחוסר בחיים.

כל אתגר שלקחתי בחיי גם אם נכשלתי בו רק עשה אותי אדם, גבר, אבא טוב יותר.

אם זה ילד שמתחצף, אם זה צינורות תת קרקעיים ששורשים הרסו להם את הצורה, אם זה חזבללה או כל דבר אחר, המבחן הראשון הוא לגשת לאתגר וזה הניצחון הראשון.

אתגרים ומכשולים יעמדו לנו תמיד בחיים והשאלה היחידה היא איך נתמודד איתם.

אבל בסוף, נהיה אנשים גדולים יותר.

כי החיים ללא אתגרים הם שימום שמוביל לירידה תלולה מאוד.

לא מאמינים לי

אז תנו לשתיין להסביר יותר טוב

ובכן זה כל מה שלשתיין ולי יש להגיד

לכו מכאן עכשיו

שחוקר את קווי האורך והרוחב,

את מתאר הקרקע,

את הגבעות וההרים,

את העמקים והנחלים,

ככה כמו הגאוגרף הייתי רוצה לחקור את הכל,

את כל הארץ שאת,

לדעת בעל פה את כל קווי האורך והרוחב שלך, איפה כל אחד ממוקם, ואז לפרוט עליהם אחד אחד,

לטפס את ההרים ואז לגלוש אל העמקים.

להוריד גשם ולגרום לשטפונות בנחלים.

לדעת את הכל, כל סנטימטר.

ואז

לכבוש את הכל ולקבוע את הכל לשלי.

אבל לפני מלך כובש

אני קודם הגאוגרף.

על ברכי המלך אפשר למצוא שלווה.

שם זה המקום הטוב, המקום בו כאב הוא נקטר האלים, המקום בו לא תרגישי את העולם.

שם על ברכי המלך את מרגישה את הכוח, הכוח שמגן עלייך, הכוח שנותן לך לעוף אלעל.

על ברכי המלך תמצאי נחמה, תמצאי פורקן.

תהיי קטנה, תהיי טיפשה, תהיי קלה מנוצה.

העולם לא יראה אותך על ברכי המלך, תוכלי להפשיל ממך כל נטל, כל תואר, כל מחויבות.

תהיי רק דבר אחד

של המלך

המלך הוא יחיד, המלך הוא סוכך בפני הגשם, מסך מן העולם.

המלך נותן לך להיות מי שאת באמת

אישה

וזה הכל

למי שלא קרא את הפוסט "פרלמנט" בבקשה לקרוא.

קמתי חזק ונמרץ, ולא הרגשתי צורך קיומי לאונן כדי לפתוח את היום.

הצלחתי לצאת מוקדם יותר מהרגיל (4:45) והייתה נסיעה כיפית ורגועה.

כשהגעתי מוקדם כל כך פשוט הרגשתי מרץ ורצון לעשיה.

כי כל החוסר פורקן הזה צבר בתוכי מוטיבציה גדולה, הר געש מתפרץ של טוסטרון, של אגרסיביות גברית בריאה.

רצון לעשות, להספיק, בלי להתבכיין על עייפות.

גם כעס בריא על גורמי עירייה שהצטבר בתוכי גרם לי לעמוד על שלי בצורה תקיפה יותר.

היה בהחלט יום טוב, הנסיעה חזרה הייתה רגועה, יום כיף עם הילדים.

שליטה עצמית זה דבר שתמיד הדליק אותי, שולט הרי שולט קודם בעצמו.

גם להעביר סשנים שלמים בלי לשלוף את הזין בכלל, אלא להתרכז בנשלטת ובמה שאני רוצה לעשות.

תכלס, זה סיפוק עצמי גדול.

ועכשיו, עכשיו אני הולך לישון, נראה לי שעכשיו זה זמן מתאים להתפרק על איזה פורנו או פנטזיה.

למישהו יש רעיונות?

כי מה זה חופש בכלל אם לא ניצחון האדם על עצמו.

לילה טוב bitches

בחודש האחרון חזרתי קצת לסוג עבודה שמזמן לא עשיתי, הרבה עבודה פיזית עם הרבה ראש גדול.

יש איתי מתלמד בן 24 שאמור לעשות את רוב המאמץ ואכן הוא בעל מוטיבציה, אך לפעמים אין ברירה ואני מפשיל שרוולים.

אני נוכח לדעת שלא נחלשתי, גם בגילי, כן קשה יותר עכשיו אבל המשמעות הגדולה בלהיות גבר זה להתגבר, ואכן זה כיף לפעמים לראות שאני מסוגל.

לפני כמה ימים המתלמד הצעיר ניסה לסגור אביזר הברגה גדול והיה לו קשה מידי, הוא רצה להביא מפתח מתאים אך נכנסתי לבור במקומו, לפתתי בשתי ידיי את ההברגה, ובמאמץ סגרתי אותו, פשוט ככה. 

החיספוס בכפות ידיי חזר, מצד אחד זה לא נוח ומצד שני כאשר את שולט סדיסט זה יתרון גדול.

כאשר לפתתי את ההברגה בשתי ידיי לפתע נזכרתי בהרגשה של לאחוז בצוואר של אישה, צוואר חלק ועדין, לפרוס את כפות ידיי מסביב ולהפעיל מעט כוח, להחליש, ללחוץ, להרפות, לראות בעינייה את החוסר אונים היפה הזה, שהיא יודעת שגם האוויר שהיא נושמת הוא ברשותי בלבד.

הרגשה נהדרת, להפעיל כוח על איבר עדין וקריטי, לדעת כמה כוח, ומתי לעצור, חווית שליטה מדהימה.

געגועיי.

למי שלא קרא את הפוסט הקודם "פרלמנט" בבקשה לקרוא.

טוב, זה מה שיש לי לומר בינתיים

לכו מפה עכשיו

נשים ללכת עם עינטוז שלפחות אני אהנה.

אז לפני כמה ימים יצא לי לפגוש את living on the edge הגבר גבר אחרי הרבה מאוד זמן.

הייתה פגישה ממש טובה. איך לא.

ואחרי הפגישה עלה לי לראש רעיון.

הרי כל כך טוב לנו עם בני עמנו, כיף לגלגל שיחה טובה שגם עולם השליטה עולה בה.

אז למה לא?

למה לחכות למסיבה כלשהי שגם אי אפשר לשמוע כלום.

אז אני מכריז על הקמת פרלמנט bdsm באזור שלי. 

תכלס, ניפגש לקפה, פיקניקים, ישיבות שבועיות בבית של מישהו, תכלס נעשה מה שבא לנו לשם חברות קרובה ושיחה טובה.

אין הכוונה למפגשי סקס, אלא קבוצת חברים בעלי מכנה משותף מאוד מרכזי בחיים. מ

וכמובן דיסקרטיות.

אז, לכל מי שגר באזור חדרה, פרדס חנה, חריש, ומעוניין להצטרף לפרלמנט שיצור קשר בפרטי, כל אחד ייתן את מה שמתאים לו.

ופשוט נהנה ביחד ובנחת.

אז אני כאן מחכה, יצטברו אנשים ונחליט כולנו איך ממשיכים.

אם אתם מכירים אנשים מהסביבה הזאת אתם מוזמנים להעביר להם.

מי שרוצה מוזמן גם לשתף את הפוסט כאן בכלוב.

אז יאללה, אל תהיו פחדנים, תפסו את המקום שאתם רוצים בחיים.

מחכה

אז כרגע העבודה צריכה אותי בראשון לציון.

אני יוצא מהבית בחמש ומגיע תוך שעה בכיף.

אבל החזור, אכזריות של הממשל כלפי האזרחים.

מינימום שעתיים של פקקים, שתי הברכיים שלי כבר קורסות.

אבל מה שהכי נורא, זה שיש אנשים שלא הבינו את הסדר הנכון, קודם לומדים לנהוג, אחרי זה עולים על הכביש.

ואז

לפגוש את כל אותם חלאות המין האנושי,

שנוסעים 50 קמ"ש

בכביש מהיר

בנתיב השמאלי

למה הם חושבים שזה בסדר?

זה פשוט רוע, רוע צרוף.

אם יקום רוצח סידרתי של נהגים שתוקעים את התנועה

דעו שזה אני.

בכל מקרה

זה מה שיש לי לומר כרגע

לכו מכאן עכשיו.

הכנסתי עכשיו לתנור כתף בקר, בערך 2 קילו, אחרי שאתמול בישלתי כשעתיים,  תיבלתי, הוספתי ירקות ואת הציר.

אחרי שקניתי תנור חדש הגיע הזמן להתחלה חדשה בבישול.

פעם ראשונה שאני עושה זאת, תאחלו לי בהצלחה.

אמור לצאת רך ועסיסי.

וזה מזכיר לי

מזמן לא נשכתי כתף של אישה

רכה ועסיסית.

טוב

זה כל מה שיש לי לומר

לכו מפה עכשיו.