אני ואתם

ואני זה שאמור להחזיק אותך.

נכון, אנחנו מתכתבים כל הבוקר, אבל אני רוצה לתאר לך מה עבר עליי דווקא כאן.

קמתי הפוך בבוקר, אני בחופש מחלה, ואת יודעת מה, הגרושה מתחילה עם הנידנודים, אני הפוך לגמרי, לא בא לי על כלום, קם מהמיטה סורק מה יש לעשות בבית, הנינגה שלי שוב פירק את הספה, לרגע לא בא לי לעשות כלום.

אני מקשיב לסרטון שמדבר על כך ששלטונות מנסים לשלוט בחברה על ידי החלשת הגברים שבה. ואז אני מתעורר, אני האמיתי, מתהפך לגמרי חוזר לעצמי. את חלשה, קטנה וגם קצת חולה, אמרת שתתאימי את עצמך אליי, ברור, הרי מותר לך להיות ככה, זה בסדר, כי אני כאן החזק, אני היציב וכמובן שתלכי אחריי.

מה זה כבר לתקן ספה בשביל המלך/דאדי, עשיתי זאת בחמש דקות, תוך כדי התנתבתי עם הגרושה וקבעתי לה את מה שאני אומר. אחרי זה בכתה קצת, הבהרתי לה את המצב והיא ירדה ממני.

הכל קטן על מלך דאדי, אני יכול הכל. ולסחוב אותך תוך כדי. אני אוהב אותך קטנה, חסרת אונים. ככה זה צריך להיות.

זאת הדרך

את שלי לעד ומכאן הכל מתחיל.

אני אוהב כל כך להתבונן בפנייך היפות כשאת שוכבת, אם זה בשינה או בספייס, יש מין טוהר כזה על פנייך, שום דבר לא מפריע, זאת את הכי ערומה שיש.

ואז אני אוהב כל כך לשים את כף רגלי על פנייך החשופות אליי, להוריד אותך למטה עוד ועוד.

לתת לך את ההרגשה האמיתית של כלום, חפץ בבעלותי.

לגרום לך להבין שאין לך ובך כלום, הכל אצלי והכל שלי.

ככה אני מציב מראה בפנייך

מראה לך את היופי המיוחד שרק אני רואה, מראה לך אותך האמיתית, נקיה, טהורה, יופי שהוא רק שלי ובלעדי בשבילי.

כמה את יפה קטנה שלי

רק אני יודע

רק אני יכול לראות

רק אני יכול להוציא זאת.

יופי מיוחד כל כך 

יופי שרק שפחה יכולה להקרין

ככה זה נועד להיות

זו הדרך

את שלי לעד

ומכאן הכל מתחיל.

דאדי חש אותך

כמו תמיד אני בוהה בך ישנה מרחוק.

נושם את נישמותייך, עוצם את עינייך.

כי את שלי, וכל מה שבך שייך לי, כמו תמיד אקח הכל, את החמצן, את הדם, את הגמירות האין סופיות, הכל אקח ממך ולא אשאיר לך כלום, הכל שלי ובשבילי.

קטנה יפה שלי

קומי לעוד יום בו אין לך חרות ואין לך החלטה.

קומי ליום הראשון לשארית חיי העבדות שלך,

ליום נוסף של שייכות לי.

לכך נועדת ולשם כך את קיימת.

של דאדי

בשביל דאדי

ורק דאדי

ורק את יכולה להשביע אותי.

רק את נועדת להיות הארוחה שלי, השבעת הרעב לכאב, רעב לכיבוש ולחדירה.

רק מאנחות הכאב שלך אני יכול להתענג, רק מהבעות הכאב שלך אני יכול לגנוח מהנאה,

רק מהחדירה היבשה והעמוקה אלייך אני יכול לבוא על סיפוקי.

נועדת לי, להשביע את הרעב שלי בכל מובן.

אני נהנה כל כך מהמחשבה על חוסר האונים שלך, איך אני יכול לעשות לך הכל בלי לשאול או לבקש. חוסר האונים שלך עוטף אותי כמו שמיכת עונג שלא רוצה להוריד לעולם, כשאני מפעיל עלייך כוח , כאשר אני מעניק לך כאב, אני מרגיש שלם, אני מרגיש הכל, אני יודע הכל, אני עושה הכל, אם הייתי מסשן כל יום פעמיים ביום מי יודע למה הייתי נהפך.

קטנה שלי

את משלימה אותי, מכניסה את החסר שבי,

בגלל זה את שלי לעד.

כל מה שאני חושב עכשיו זה שאת בעבודה מרוחה בי, מסומנת עם מה שהשארתי עלייך הבוקר.

היית זונת בוקר טוב נפלאה, יודעת את המחוייבות שלך, את יעודך.

אני נהנה כל כך מהמחשבה עלייך ככה.

מסומנת בי, רכושי הפרטי והבלעדי.

דאדי מרוצה מאוד

דאדי שמח

לא רק את האוכל המדהים שאת עושה,

אלא אותך, את הבשר שעלייך, הרי הוא שייך לי.

לנעוץ את הניבים שלי בבשר המפתה הזה, להחדיר אותם חזק ועמוק פנימה, להכאיב לך בדרך שונה, נועץ חזק ולאורך זמן, סועד בבשר ובכאב, משביע את הסדיזם שלי, עוזב לרגע ואז נהיה רעב שוב מחדש.

נועץ חזק יותר ויותר, חש את הרטט שעובר בך, שומע את אנקות הכאב, את חוסר התקווה, את אי הידיעה של כמה זמן וכמה כואב, הרי לא תדעי לעולם מה אעשה לך וכמה אכאיב לך, אנעץ ואנשוך שוב ושוב, אם ארצה גם דאדי יביא את החגורה שלו, אלטף לרגע במקום הנשיכה ואז אצליף עם העור המת בעור החי, שוב ושוב, ולא תדעי כמה ולכמה זמן, ואז אסעד שוב בך, ושוב ושוב.

הרי לעולם לא אהיה שבע ממך, מהבשר, מהכאב, ממך.

תמיד ארצה אותך כי לזה נועדת, זהו יעודך בחיים, גוש בשר לעינוגי ותו לא.

את שלי ושלי בלבד

ומכאן הכל מתחיל.

אני קם וכותב לך הודעת בוקר טוב, מוודא שאת קמה בשבע.

זה בעצם מעין תפילת מודה אני הפרטית שלי, כל בוקר להודות, כל רגע וכל דקה.

להודות שאת שלי, להודות על כך שמצאת אותי, להודות על כך שאת בחיי.

הראת לי אושר , לימדת אותי איך זה נראה, ומאז,

את שלי ומכאן הכל מתחיל בשבילי, ברגעים הטובים, ברגעים הקשים, לא משנה מה, מודה אני שאת בחיי ואת שלי.

אני אוהב אותך לעד מידנייט קטנה שלי.

תמיד.

את זונה מזדיינת

רכוש פרטי של דאדי,

אני דאדי כל כך אנוכי ולעולם לא אחלוק אותך,

לעולם.

אני בך כל הזמן, כי אני רכושני כל כך, את תעשי כל מה שארצה גם בלי שאגיד, אפילו לא תדעי שרציתי. 

מרוקן לך את המוח, משקיט לך את הכל.

קטנה של דאדי

זונה טיפשה

עכשיו דאדי שם אצבע על הפה, נותן בך שקט,

שששששש

לילה טוב.

יש את העולם האמיתי והעולם הואנילי.

אנחנו זוג בשני העולמות, לפעמים זה מדליק אותי מאוד ששני עולמות משתלבים להם יחד, בעצם למה לפעמים?

עולם אחד שרק שנינו מרגישים בו והוא חלק מנפשנו.

סופש אחרון כשבאת אליי, הייתי חרמן כל כך, חיכיתי לך רבות, לא הסרתי את עיני מהמיקום שלך וככול שהתקרבת הזין שלי נהיה קשה יותר. והנה הגעת, ואני מת כבר להפוך אותך לשפחת מין מכונת זיונים שאת, אבל מה לעשות, את גם שפחה וטבחית של המלך שלך והבאת דברים שחייבים להגיע למקרר, ב5 דק סידרתי את זה וסחבתי אותך לפינה ליד הדלת, כאילו ביטלתי את הדקות האלה של העולם הואנילי, לא התחשבתי בך, כופפתי אותך לכיוון הספה צמוד לדלת כאילו עכשיו הגעת, guns צועקים ברמקול בקולי קולות כי בעולם הואנילי שכנים יכול שומע. וככה זיינתי אותך חזק וטוב, האם נרגעתי? ממש לא, רק רציתי אותך יותר. הצורך הזה שלי להכנס לתוכך, לא עוזב אותי לעולם.

וככה אני מרגיש עכשיו ברגע זה, בוהה בפינה הזאת משחזר את הרגע היפה הזה ששברתי לך את הכוס, אני יכול כי זה כוס שלי, ואז כמנו והלכנו לבלות בחוץ קצת. כשאת מרוחה בזרע שלי, צרובה בבעלותי.

והיום את חוגגת יום הולדת לועזי,

מזל טוב אהובתי, שפחתי, אני מתעורר בכל בוקר ומודה שאישה, נשלטת, קטנה, שפחה, כמוך שייכת לי.

אני כל כך אוהב להיות סדיסט.

להכאיב, להשתמש בכוח שלי, להשתמש במוח המופרע שלי, רק כדי להכאיב.

אני מתחרמן רק מעצם המחשבה שלך כואב ואני נהנה, את נאנקת מכאב רק בשביל שלי יהיה טוב, זה כל כך כיף להיות סדיסט, להחליט מתי כואב ומתי לא, ואת לא יודעת כלום.

בנוסף להיותי סדיסט אני גם מונוגמי, כך ש...

הכל נופל עלייך זונת כאב פרטית שלי, כל הסדיזם הטהור הזה, כל הפסיכיות הזאת נכנסת בך ורק בך, אין אף אחת שתחלוק איתך, אין אף אחת שתשתתף איתך, זה רק את מול הכוח שלי, את ךבד מול התאוות שלי.

ואת זונת הכאב הכי טובה בעולם.

חסרת אונים אל מולי ומול כוחי, שפוטה לפני נתונה למרותי.

יש לנו את הרגעים האלה שאני אוהב כל כך. את יושבת לידי ואני שוכב בנחיותא, ואז האצבעות הגדולות שלי תופסות פיטמה בחוזקה. הכאב מפתיע וחזק, את נאנקת מכאב, דמעות יורדות,

"זה כואב דאדי." את בוכה לי ואני נאנח מהנאה. נהנה מכל רגע, מכל נאנו שניה שלך כואב ואני נהנה. הלחיצה מתהדקת וכואבת יותר, אני לא מאונן ולא מזיין, רק שןכב לי בכיף ומכאיב, את מבינה שלא תבוא גמירה שתסיים הכל, את יודעת שזה יקח זמן, שאני אפסיק מתי שיבוא לי וזה יהיה עוד הרבה זמן, את יודעת את זה כי אני אומר לך את זה, ואני נהנה.

ככה אני זורם לתוכך, סדיזם מהול באגואיזם, זה מה שאנחנו.

ואז מגיע רגע השיא, הרגע האהוב עליי, הרגע הזה שאת מחליקה לתוך הספייס והכאב שלי מעיף אותך גבוה גבוה.

את יכולה לחשוב על חיבור יותר חזק מיזה?

ועכשיו, את יודעת מה אני הולך לעשות.