אני ואתם

פרח יפה שלי

אני כותב לך כאן בבלוגי היקר, כי יש דברים שעדיין לא אוכל להסביר לך.

בעצם אני כותב אותם לי, כדי שאוכל להבין בעצמי ולהעביר לך בדרך הנכונה.

את עוד צעירה מידיי להבין, להבין רגש, יחסים ואיך העולם מתנהל.

בשביל זה יש את אבל'ה. אבא שישמור עליך וינסה לתרגם לך את העולם בצורה שתוכלי להבין.

הרי את המלכת אותי לאבא, בחרת בי שאהיה לך לסלע ומגן.

נתת לי את המתנה הגדולה ביותר שיכולת לתת, את החיוך הראשון שלך כאשר ראית אותי.

פרח יפה שלי, את חושבת שאני לא מבין, לא יודע מה עובר לך בלב. אבל אני יודע, יודע טוב מאוד שאת כועסת, את מרגישה שהרסתי את עולמך, אחרי שכל חייך הייתי הדבר הקבוע והאיתן בחייך. אבל, במהותך, את אוהבת אותי ולא תוכלי להפסיק לעולם. בגילך עדיין לא ידוע שניתן לשלב רגשות, והכל מתנגש לך בפנים.

אבל, פרח שלי, זה אפשר, אפשר לכעוס על אדם שאוהבים.

בעתיד תוכלי להבין למה עשיתי זאת.

כי הייתי חייב לך אבא. ובמצב שהיה, לא הייתי בן אדם. וזהו הבסיס בלהיות אבא.

אך בסופו של דבר, פרח יפה שלי, את באת מאהבה.

אך ביינתים, תהיי ילדה, מאומה לא יפגע בך.

כי אבא כאן תמיד לחבק ולשמור אותך ועד סוף העולם לא אפרד ממך.

והיום בערב

נחכה שנינו שאחיך הקטן והאהוב ירדם. ואז נשב רק אני ואת. ונתכנס בעולמנו הפרטי.

תקריאי לי סיפור על הנסיכה אלנה ותספרי לי על יומך.

וניצחק וניבכה ונהיה פשוט

ילדה ואבל'ה