זהו לא פוסט על איזה תותח אני שמפיל ואניליות.
אלא פוסט על העומק שיש בסשן ועל היופי שבעולם שלנו.
חברה טובה ויקרה, אשר בעקבות חיפוש עצמי הגיע גם לכאן. ואנילית אשר באישיותה יש דברים שמתחברים לעולמנו.
הכרנו כאן והתחברנו. בקשר כבר כמה זמן אך המציאות לא אפשרה לנו להפגש. דווקא הריחוק גרם לנו להתקרב ולהפוך לחברים טובים. בעקבות מאמצים הצלחנו להפגש בשישי האחרון לקפה. והיום הצליחה לבוא אל ממלכתי הצנועה. אמון וביטחון כבר יש בשפע וזה הקל על המפגש. בעיות שונות מונעות ממנה להוציא את מה שיש לה בפנים. ולרב מבטאת רק את הבעיות והגורמים המפריעים לה. אך בתור הקשר שלנו הצלחתי להביט לבפנים ולמצוא את היופי שיש בתוכה.
הגענו מהר למיטה. רצינו לדעת איך זה.ואז בתחילת הריגוש אני אומר לה "היום תרגישי משוחררת יותר מאי פעם". היא הטילה בכך ספק ואמרתי לה שיש לי דרך מיוחדת. היא החליטה לנסות. להעביר סשן לואנילית זה שונה. היא חוששת יותר ולא מקבלת את הדברים בטבעיות כמו נשלטת. לכן נדרשת יותר הקשבה. הוצאתי את אזיקי העור וענדתי אותם לידיה מנותקים. זה ריגש אותה. שאלתי אם היא רוצה להמשיך. והיא הנהנה בראשה לחיוב עם חיוך רחב. הבאתי חבל וקשרתי את ידיהלברזלי המיטה.
"עכשיו אין לך שליטה. את משוחררת מהכל. מכל הגורמים המפריעים, מכל הצרות. כל שנשאר לך זאת את האמיתית. רוצה לעלות שלב?"
היא הנהנה לחיוב וציינה שהיא יכולה להזיז את רגליה. "זהו השלב הבא" ציינתי. קשרתי את רגליה בפיסוק ושאלתי אם רוצה יותר. היא הסכימה בהתלהבות. הבאתי צעיף וכיסיתי את עייניה. חוסר האונים הזה ריגש אותה מאוד. והיא התחילה את המסע. בסשן רגיל עם נשלטת זה נראה אחרת. אין שאלות ותהיות. התהליך מתקבל באופן טבעי. אך ואנילית צריכה תחושת ביטחון גדולה יותר ולדעת באופן מוחשי מה היא עוברת.
ישבתי לצידה וליטפתי את שערה והסברתי.
"יש לך שתי אפשרויות. או שתישארי ככה. תכנסי לחושך ותחווי את השחרור בזמן שאני משגיח עליך. או שאת ואני נצא למסע יפה ביחד."
"מה זה אומר מסע?" היא שאלה.
קרבתי את פי לאוזנה ולחשתי "סשן".
היא בחרה לצאת למסע.
כמובן לנשלטת לא ניתנת הבחירה. אך ואנילית עדיין צריכה להרגיש שיש לה שליטה מסויימת. ההתמסרות מגיעה לאט יותר.
כפפות גומי לידיי, נגיעות נגיעות. ואז מגיע הכאב היפה שמוליך אותה לתוך הספייס ומחבר בינינו. צביטות, נשיכות, ואז סטירות. ואז מגיעים האטבים. הכאב החזק יותר שנועד לחזק אותה ולהעביר את העוצמה שבחוויה. בכל שלב אני מבצע בדיקה לראות שהיא לא חוששת ושיש בה ביטחון כדי שלא תאבד את החוויה. ואם יש חששות יש לטפל בהם מיד בצעדי אמון.
ההתמסרות לא אחרה לבוא. ואנילית שרוצה להיות אוסף החורים לשימושו של האדון. המילים והרגשות יצאו ממנה לבד. והיא החלה להתחבר למה שיש לה בפנים והתחבא תמיד. האושר היה בולט על פניה ועל גופה. לקרת סיום הסשן אני מוריד את האטבים והיא צורחת מכאבים ומעונג. לא רציתי צרות עם השכנים ודחפתי את כף ידי לפיה. "תנשכי" אמרתי לה, "שתפי אותי בכאב" היא נעצה שיניה בחוזקה וספיגת הכאב שלי חיברה מאוד בינינו.
כאשר הורדתי את כיסוי העיניים היא יצאה מיד מהספייס. הואניליות השתלטה עליה והיא החלה להבין ולפחד ממה שעברה. האפטייר קייר היה צריך להיות אנטנסיבי יותר. חיבוק חזק מאוד. ולתת להוציא הכל עם דמעות. יצאנו לעשן סיגריה וכדי שלא תרגיש כלואה. אחזתי בידה ואמרתי לה שעכשיו הגורמים המפריעים שלה מנסים להחזיר אותה אחורה, אל הדיכאון והעצב. ועכשיו עליה להלחם על עצמה. רעד עבר בכל גופה אך בסוף החום שלי הרגיעה אותה. האם זה הצליח?
כאשר ואנילית אומרת לך אחרי סשן שהיא רוצה להיות הכלבה שלך על ארבע. נראה לי שזה הצליח. היא נלחמה ונצחה. העולם שלנו שחרר אותה ונתן לה את עצמה במתנה. נפרדנו כאשר התחת שלה אדום לחלוטין והיא אדם אחר לחלוטין.
מכאן הבנתי שזה לא רק העולם שלנו. הוא אמיתי וקיים בכל פינה. מרפא ומעצים ורק כבלי פחד ובורות מונעים אותו מאחרים.
לחברתי הטובה
זאת הייתה זכות לתת לך לראשונה את חווית הסשן. ומחר זהו היום הראשון לשארית חייך. תהני מעצמך כי את יפה מאוד מבפנים.
