"מה בא לנו לעשות בסשן הבא שלנו?" (מקרצצת)
"יש לי כבר משהו בראש... אבל זו הפתעה"
"בבקשה רמז...." (פתח לחפירות, הלך עליו)
"טוב בסדר... מתחיל באות גימל "
"זה דומם?" ( איזה סקסי הוא היום ... לא מסופר... בשמש על ספסל... אופס, הוא תפס אותי בוהה)
"מה זה פה ארץ עיר?! כן דומם... זה אביזר"
"גימל גימל.... הממ.... אני יודעת - מקלות תיפוף! " (שיט, באמת אמרתי את זה בקול רם עכשיו????)
"את באמת אמרת את זה עכשיו?"
"סליחה סליחה היתי ברגע של חולשה מהחום" (עלק מהחום)
"אני יודעת מה זה! - ג'ינג'ר!" (בבקשה שיגיד לא, כי ג'ינג'ר זה נורא)
"לא, ואיך חשבת על זה בכלל..." (מה זה איך?! כמו שחשבתי על מקלות תיפוף בגימל....)
"המממ.... רגע אני יודעת! גומיות!!! נכון?!" (מרגישה מינימום גאון)
לפי הצחוק המתפקע שלו (מאוהבת בצחוק הזה שלו) אני יודעת שניחשתי נכון
"מחר ב 10:00 בבוקר תהיה מוכנה לסשן"
השעה 10:00 בבוקר, מושב אי שם, שמש אביבית נעימה מלטפת אותי אחרי רכיבה על כביש איילון השומם.... מחכה לו, מחוייכת.
"אני בדרך מתעכב בכמה דקות, הגעת?" (מגלגלת עיניים, מה אכפת לי הוא לא רואה)
"כן, ברור"
"הבאתי עוד אביזר, רוצה רמז?" (חרטטן, מנסה למרוח את הזמן כי הוא מאחר)
"כן רוצה רמז" (סתומה משתפת פעולה)
"מתחיל באות אלף.... ואחריו זין גדול..." (שמעתי נכון???,הוא באמת אמר עכשיו זין גדול??, רגע מה היה החלק ראשון של המשפט בכלל....)
פתחתי את הפה, סגרתי אותו... אבל קול לא יצאה... בעודי תקועה עם תמונה אחת מאוד ברורה בראש שמונעת ממני את יכולת הדיבור
אני שומעת אותו מחייך על הקו (כן אני יודעת, אני אומרת לכם, אפשר לשמוע את זה)
"אהה הנה את - דרך אגב הבאתי גם אזיקונים"
נדבקתי בוירוס טפשת נשלטות עוד הרבה לפני הקורונה... אין חיסון... ואחוזי החלמה מאוד מאוד נמוכים - איזה כיף לי ♥
