מחברת שחורה

הוא מביט בה רוקדת בעודו לוגם וויסקי מתומחר בצורה מופרזת.
מסביבם כל המי ומי של שומקום ואף אחד, רוקדים ולא שותקים, ידייהם מונפת.
דמותה נעה לסירוגין בין ראשי המסתירים ועשן ננשף ונשאף כמו תכלת.
הוא בוהה בעיניי געגוע על אירועים ישנים שטרם קרו, שלה ושלו שומרים על גחלת.
מדמיין שדות ירוקים של קיץ ובחוץ בקבצני הרחוב עוד טיפת גשם פוגעת.
בחלונות נפשו היא שוכבת עירומה על מצע כותנה ישנה שמאוחסנת ברכבו וכבר זמן מקורקעת.
היא האחרת, שקרקרה לידו, דורכת לתוך שדה מבטו, דעתו מוסכת, היא לאוזנו שוקעת.
בא לך לעשות אם די ולזיין אותי?
לוגם טיפה אחרונה של וויסקי, מזיז את המיותרת מדרכו.
ובעודו נשענן לסגור את רוכסן המעיל העקשן, הוא מריח בשערה ומבין, העולם הזה הולך לביוב, אך היא את עולמו בידיה גואלת.