רק שלי

D-HUNTER - חזק ומקווה שלא באמת...

שולמית ש - אני מקווה שאת עוד כאן!
ואם את צריכה אוזן קשבת וחיבוק אני כאן בשבילך! תרגישי חופשי!
אלוקים ברא אותך במיוחד כי הוא ידע שהעולם לא יאכל להיתקיים בלעדייך!!
תחזיקי מעמד עוד קצת! ואל תברחי לנו..

מואנה - אני כאן יקירתי,
זו רק פנטזיה שאגשים בעתיד.
בינתיים רק מעבירה אותה בראש שלי..

שולמית ש - עצוב

המלכהx​(שולטת) - אומץ זה לחיות לנרות הכאב!
אם את צריכה אוזן, כתף או כל איבר אחר מוזמנת לשלוח לי אדומה.
בנתיים חיבוק גדול

מואנה - תודה מהממת..
תהני הערב בשביל כולנו :)

המלכהx​(שולטת) - תודה מקסימה קטנה.
ההצעה רלוונטית בכל שלב שתרצי.

מואנה - מבטיחה להשתמש בה :)

-fantasy-​(מתחלפת) - קודם כל כתבת מאוד יפה, ובאמת שריגשת אותי.. אולי ממקום של הזדהות כנראה עם הפנטזייה הזאת.
(המחט תחדור כנראה לוריד ביד ולא לעורק... סליחה על הקטנוניות שלי מראש)
אני גם אציין שלצערי רובנו לא יודעים שום דבר עליך, על הסיבה שאת מפנטזת על כך, ויותר מזה, אנחנו לא יודעים כלום על החיים והמוות.. ולכן אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות ממקום של מסקנות מושכלות.
מה שכן את כתבת "בדרך לעולם שכולו טוב"- זאת אימרה מאוד תמימה.. מישהו הבטיח לך שתגיעי לעולם שכולו טוב? ואם שם יותר גרוע מכאן?
בסופו של דבר גם ככה נגיע לשם..
אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא יודעת כלום על העולם הבא, אני בקושי יודעת משהו אמיתי על העולם הזה חח.. ולכן אני לא יודעת מה הגשמת הפנטזיה הזאת תוביל מבחינתי..
מעבר לעוד גורמים שמונעים ממני להגשים את הפנטזיה הזאת שלי .
כל אחד הוא אינדיבידואלי, אף אחד לא יכול להחליט בשבילך.. אבל את צריכה להיות שלמה עם כל החלטה שתבחרי בה. עם כל הסבל שיש בעולם הזה, הרצון רק לברוח.. רצון כל כך טבעי וחזק שמשפיע עלינו בכל פרט בחיים.. אף אחד לא מבטיח שאת תגיעי למקום יותר טוב.
כולם יגידו לך להיות חזקה, משפט שאני כל כך שונאת... אני מציעה לך לא למהר, כי כמו שכבר אמרתי כולנו נגיע לשם בכל מקרה.. ולחשוב ולנבור בפצעים ובאפשרויות שלך. להתייעץ, לא לפחד לפרוק את עצמך, לא לפחד להשתגע.. אל תשמרי את הסבל שלך בפנים.
ותאמיני לי שאני יודעת כמה זה קשה למנוע מעצמך לברוח ובכוח להשאיר את עצמך לסבל שבעולם הזה..
המון בהצלחה 3>

אני ואפסי עוד​(שולט) - לעולם הבא (ולא טוב) תגיעי כשיחליטו עבורך שאת צריכה להגיע אליו. זה לא בידייך.

-fantasy-​(מתחלפת) - זה דווקא קצת גם כן ביידיה....

Epiphany - בכל הנוגע לכתיבה, כתיבה מאד יפה. והטרגדיה בכתיבה היא לעתים מה שיוצרת כתיבה מוצלחת.
אך בין לכתוב זאת ולהגשים זאת בעתיד יש גבול שלא ניתן לעבור אותו.
קל לנו להתמכר לרגש, לדיכאון, לפגיעה עצמית - זו תמיד הדרך הקלה ומן הסתם הדרך הלא נכונה לכל בן אדם רציונלי (על פי הפרופיל שלך את רוצה שמישהי תוציא אותך מן ההגיון, משמע את יודעת לחשוב בהגיון כשצריך).
הדרך הקשה אך הנכונה, היא לפתור את כל הבעיות שלך באופן רציונלי ולהבין שהן מעולם לא הבעיות שלך, הן קיימות רק כשאת נותנת להן במה להתקיים, כשאת מתחברת אליהן, נשאבת לתוכם, הן מפתות. השדים בחשיכה קוראים, אך האנשים החזקים ביותר מתפוצצים מאור ומשמידים הכל ועומדים יציבים ואיתנים כנגד כל מה שעומד מולם, והם אלו אשר בסופו של דבר יעזרו לאחר להיות קרן אור בחשיכה.

תמיד חשבתי לעצמי כי אדם אשר מחפש את העולם הבא כי שם הכל טוב, יתגלגל לחיים אחרים ויגיע לאותה נקודה של שיעור שצריך להילמד, רק שלא יהיה לו זיכרון מן החיים הקודמים, כמו שלך אין זיכרון מן החיים הקודמים, ויכול להיות את בלופ של גלגול לאחר גלגול לאחר גלגול ומתמודדת עם אותן בעיות ותמיד רוצה לסיים בדרך הקלה ביותר, ואז מגיעה חלילה לאותה נקודה עד שלא תתעלי על עצמך ותמשיכי הלאה. מאחר ומה שמת בסופו של דבר זו אך ורק הזהות שלנו שהקנינו לעצמנו מלידה והגוף שלנו שנרקב מתחת לאדמה.

איזה מדהים שמוות של אחד נותן חיים לאחר ותולעים ורימות צצים ומופיעים וסועדים? אך הנפש שלנו? היא נפש בת אלמוות שכל מטרתה להיות מושלמת והיא עושה זאת על גלגולים על פני גלגולים בה היא חוקרת את עצמה דרך המימד החומרי בצורת חיים בגוף אנושי. אני תמיד אשמח לתת לך אוזן קשבת, אך בסופו של דבר תצטרכי לשים את כל הרגשות בצד ולהסתכל על כל הבעיות מהצד באופן נייטרלי ולפתור כתרגיל מתמטי ללא התערבות רגשית שתאיט אותך.
מחבק ואוהב.