לפני 7 שנים. 24 בינואר 2017 בשעה 19:48
הלב פצוע.
פצוע בדיוק כמו שלך, את כותבת, את מדברת ואני מרגישה. מזדהה עם הכאב.
כואבת את התחושה שלך
הדמעות בעיניים שלי כשאני קוראת על חוסר האונים שלך, על הכאב. נכנסת לי ללב יקירה.
היצורים שנכנסים אליו, ספורים על כף יד אחת.
ואני לא מכירה אותך..
את מרעידה אותי, מרגשת אותי, מכאיבה אותי בלי לדעת מי אני.
אל תפסיקי, את עוזרת לי לגלות על עצמי דברים חדשים
וזה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.
תודה לך.