אין דבר בזה מונוגמיה על בסיס קוד חברתי. זה שקר ושקר סופו להיחשף.
מונוגמיה מוחזקת היא סוג של עסקה, ועסקאות לרוב מופרות.
אני גבר, אני יודע.
בגדו באמוני.
בגדתי גם.
זה היה שקר.
אני הייתי חרמן על כל העולם, אבל לא עליה.
הרסן החברתי ו״העסקה״ שסגרנו רק חנקו את נפשי יותר וגרמו לי לחוש בחוסר סיפוק תמידי מה שגרם לי להתרחק ממנה.
הרגשתי שהיא חנקה אותי.
זה לא שחיפשתי לזיין בחרמנות.
זה שהייתי חרמן לחופש.
לנעורים.
להיות צעיר לנצח.
ואם להיות הגון, אז גם זה עובר. הרצון בחופש נרגע. אתה מתבגר. פתאום אתה רוצה דברים אחרים, כמו מונוגמיה.
אבל לא כזו שחותמים, אלא כזו שהיא הסיבה המרכזית שבגינה שני אנשים פשוט יחד.
בלי מונוגמיה.
עם אהבה.
כזו שאומרת שאם נגמר אז לא ממשיכים.
כזו שאומרת שמודדים כל יום ואם לא נעים, אז לא נעים קדימה.
כזו שמאפשרת חופש.
שיש מיניות.
שעוסקים בה ולא מזניחים.
מונוגמיה כעסקה זה ההפך הגמור, ולא משנה כמה יספרו האנשים לעצמם סיפורים, אם המונוגמיה היא לא הסיבה שמתחברים יחד ברצון ליחד, אז לא, זה פשוט לא. מונוגמיה.
זה סתם כלא נפשי.