אין לי כוח.
בחיי.
די חאלס בחיי שאין לי כוח.
כמה שאלות.
כמה הודעות.
אין לי כוח אפילו להשיב.
וזה לא מתוך זלזול, או בוז, או התנשאות.
זה פשוט שכבר אין לי כוח.
רק הכותרת כבר מכבה אותי.
אני אפילו לא פותח.
כי אין לי כוח לשיחות ולשאלות.
ואין לי כוח להיפגש.
ואין לי כוח להכיר.
ואין לי כוח לזיין.
די חאלס, אני זקן.
אין לי כוח.
כשתבוא איזו אחת שהכותרת הודעה ששלחה תגרום לי לפתוח, אז הטקסט אולי גם יגרום להשיב, ואולי התשובה תגרום להשיב שוב, ואולי השיחה תתגלגל, ואולי זה יעשה לי כוח להיפגש ואולי הפגישה תעשה לי חשק להתפרק, ואולי הפורקן יעשה טעם לעוד. אולי, מי יודע, בטח לא אני. אני אין לי כוח אני.
אני כותב מלא כל היום.
ופה אני לעשר דקות של בלעעע של טקסט בנשימה אחת והלאה.
כי אין לי כוח.
אפילו לא לחשוב על מה שאני כותב.
פה אני בא, וכותב, והולך.
ולפעמים חוזר. כי נשלחה אדומה.
ואז מציץ בכותרת.
ואז אין לי כוח.
לא. אני לא מזיין את גל הכלוב.
לא. לא נפגשתי עם נשים מהכלוב.
לא. אני לא בקהילה.
לא. אני לא בסצנה.
לא. אני לא יוצא למועדונים.
אני בא לכתוב קינק באתר של סוטים וסוטות כי יש לי כישרון כתיבה, כי אני חרמן, כי אני קינק, וכי פה יכולה לקרוא אותי מטומטמת כמוני. בינתיים, לא פגשתי מטומטמת. אתן מבריקות ומפהקות אותי. נראה לי שזה מספיק מטומטם מצדי לכתוב, אבל עוד תקרא את זה איזו אחת שתבין, והטמטום חביב לה.
