צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בזמן שחשבתם

בין הרגע שהתרחש מה שהתרחש, ועד לרגע שהמחשבות החלו לנתח, עלתה תשובה אינטואיטיבית שלרוב לא מייחסים לה חשיבות, ולרוב היא התשובה.
לפני שנה. 21 במאי 2023 בשעה 15:54

טוב קרה לי עכשיו אירוע, אני לא נושם. 

 

תראו אני כבר בן 47 לא ילד. ופעם הייתי שרירי, היום זו כרס. ופעם הייתי נלחם ברחובות היום אני רגוע. ועם כל הדאווינים של אומנויות לחימה, תאכלס כואב פה וכואב שם וכולי כבר סמרטוט.

 

אבל עכשיו חזרתי מהקיוסק ובדרך חזרה הביתה אני רואה רכב ומישהי מנסה לצאת ומישהו מחזיק אותה בכוח והיא נלחמת בו כזה וצעקות וכולי פתאום רצתי באינסטינקט וצעקתי ״שחרר אותה״ ואיך שאני צועק הוא יוצא מהרכב ומכוון אלי אקדח. הייתי בהלם. עמדתי ולא אמרתי מילה בשניה הראשונה ואז אמרתי ״אני שוטר״. אני לא. אבל זה מה שיצא לי מהפה. והוא נבהל ממש ואמרתי ״אין עלי נשק יצאתי לקנות סיגריות שחרר אותה יסע״. 

 

הוא הסתובב בשניה, נכנס לרכב, צעק משהו ברוסית, היא נדחפה החוצה, והוא טס משם. 

עמדתי הלום. הלב שלי דפק. דמעות של סטרס הצטברו בעיני. 

היא לא אמרה לי כלום היא פשוט סידרה את השמלה והלכה לכיוון אחר. 

ואני עמדתי שם ובכיתי.

 

טירוף.

סליחה שנפלתי עליכם. הייתי צריך להוציא את זה מיד. ולא, אני לא הולך למשטרה. זה לא יעזור. אנחנו חיים בג׳ונגל.  


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י