אני אחד כזה שלצערי הרב ניחן במתנה/קללה.
אני רואה עתיד. קשה להסביר. זה לא שאני רואה חזיונות או איזו שטות כזו. זה יותר כמו תחושה וטעם. וכשזה קורה אני יודע שמה שחשבתי עליו צפוי להגיע.
את הדוט קום זיהיתי עשור לפני כולם.
גם את הביטקויין.
גם את משבר 2008.
גם את משבר הדיור הנוכחי.
גם את חזרתו של הנאשם.
גם את מהלך הרפורמה.
זיהיתי ראשון. אז מה. זה תמיד זה אותו סייקל.
אני אומר למקורבי, הם אומרים שלא יקרה, אני מהמר שכן, הם לא מרוויחים ואני מרוויח והם מתרצים לעצמם את זה כמזל.
זה לא מזל.
זה ריח וטעם של הפלטפורמה שבה אנו חיים.
לקחו לי שנים רבות להבין שאין לי על מה לכעוס שמקורבי לא מקשיבים להתרעותי והתראותי.
למעשה הפכתי את זה. כשאומרים לי לא, זה מחזק אותי לפעול בהבנה שאף אחד עוד לא מבחין.. ויש נצחונות נפלאים, אבל זה מאוד בודד.
רוב חיי הייתי בודד. גם בין אנשים. גם בחיק המשפחה.
אווטסיידר מלא מלא שמשקיף מהצד ורואה את מה שהשחקנים השרויים במשחק, לא יכולים לראות.
זה נשמע מתבכיין. זה לא.
בדידות מחשבתית היא רעה חולה אמיתית.
היום, ממש לפני שעתיים, החלטתי שמספיק.
אני אפסיק לחלוק מידע.
אחיה את חיי בשקט ואניח לעולם להיות העולם.
גם ככה אין לו עוד הרבה כשם שהוא ותיכף חלקים מהותיים בריקמת המציאות ישתנו.
שמש, חמצן, גוף בריא, יהיה מה שיהיה. לא ניתן לעצור את זה. אפשר רק להינות מהעכשיו. תהנו.