צריך להיות ישר עם עצמך להודות שגם אתה צ׳קמוק.
גבר שלא מודה בזה עוד לא התבגר.
להתבגר זה סוג של תהליך היפרדות מהאגו.
עם השנים אתה רואה את עצמך מהצד ולא פעם אתה נבוך.
מי שלא נבוך לא עלה שלב.
מי שכועס, שנעלב, שמקנא, חי שלב במשחק ולא מבין מהו השלב הבא עד שלא עובר אליו. לא ניתן להסביר את זה אחרת.
ולכן לרוב, כשעולים שלב, חווים מבוכה. קצת כמו שתיזכרו עכשיו בכעסים שכעסנו לפני נניח עשור וחצי, או עשור.
מהמרחק, לרוב, אני חש מבוכה גדולה. אפילו בושה.
ההוא שהייתי הוא לא אחר ממביך. אני מודה. בעשור של מבט לאחור, אין אחרת מהמילה בושה לתאר את מי שהיה בטוח במי שהוא.
אלא שבעוד עשור, גם ההוא יביט בי במבוכה. ואני שואל את עצמי מה עלי לעשות שההוא יסכים בעשייתי.
גם פה. באתר הזה. אני מביך וקרינג׳ ואלף הזיות שאני עצמי לא מודע להן כי אני לא מודע. ולכן לא מעט, יוצא לי לצאת פה פיתה.
