בזמן שחשבתם

ישבתי שם על הספסל והייתי כזה ממש עצוב כי זה נחת עלי באמצע השדרה, ובהיתי באוויר ולא שמתי לב שזולגות לי דמעות

ושמעתי: 

״אל תבכה סבא.״ 

והבטתי לעבר הקול וראיתי ילדה בת 5 מביטה בי. וחייכתי, ואמרתי ״תודה ילדתי״, והיא חייכה ורצה ממני ואני חטפתי דיכאון שאני כולה בן 48. ונכון כסוף שיער, ונכון יושב על ספסל ובוהה. אבל סבא?

אומר לכם יש לילדה הזו מזל שלא אמרתי לה מה אני הייתי עושה לאמא שלה שעמדה שני מטר מאחור.