כל מה שנותר לי לעשות בין כשלונותיי להמשיך הלאה זה לשקול על מאזני ליבי איזה כאב כבד מכדי לנשא יותר. איזו פרידה מרסקת אותי יותר -
כזאת שהתפוצצה תוך כדי שליחת גלי הדף לכל עבר, כאשר הגרעין שנשאר למי שהתיימרה עד לפני רגע לאהוב אותך, הוא שנאה מלאה כלפי כל מה שאתה.
מהירה, כואבת, אינטנסיבית, החלטית, סופית. --
או כזאת שמשאירה אותך תלוי על קצה שיערה, נאחז בתקווה שאולי הדברים עוד ישתנו כי זה לא באמת נגמר. כי היא עדיין ממלאת אותך בשמחה כאשר אתם מתראים לעיתים רחוקות יותר ויותר. כי היא עוד לא החליטה אם היא רוצה להתקרב חזרה או להתרחק עוד ועוד, לא באמת. גם כאשר אתה מבין שכבר עברו חודשים ושום דבר לא באמת קיים חוץ מהתקווה עצמה, ואתה איתה לבד. על גבול אבדון, אתה מושיט יד כלפיה, אבל כל מה שהיד שלך מצליחה לסמל זה -
אני גם טובע. מקווה שצלילי המחנק שלי לא יפריעו לך.
אבל הם כן.
אז טבעתי בשתיקה.