בקתה ביער.
מתעוררת משינה ויורדת במדרגות העץ למטה.
יחפה לובשת כותונת לבנה מבד סאטן.
אני יושב על כורסאת עור עתיקה בסלון.
בעיצומה של מדיטציה טראנסדנטאלית.
לבוש בתחתוני בוקסר גופיה לבנה ונעלי בית מעור.
ניגשת. ממתינה לרגלי שאסיים ואפקח את עיני.
נושקת ומחבקת את רגלי תוך שהיא לוחשת :"בוקר טוב אדון יקר שלי".
אני מלטף את שיערה. נהנה לראות את גופה היפה מבעד לכותונת.
"מה תרצה שאכין לך לארוחת הבוקר היום אדוני ?"
"פלטת גבינות ופסטרמות עם ירקות חתוכים, חליטת עלים ומיץ תפוזים סחוט"
"מיד אדוני". קמה והולכת למטבח להכין.
אני מתפנה בינתיים להתעדכן ולקרוא את העיתון הכלכלי.
חוזרת אחרי כ-20 דקות. אני מניח את העיתון בצד. מתבונן בה.
מגישה לי את מגש המתכת הקר, עמוס בכל טוב, ועוברת לתנוחת 6 מולי.
אני מניח את המגש על גבה. היא זוכרת להיות יציבה ולא לזוז חלילה, שהחליטה או המיץ לא ישפכו.
זוכרת כמה עדיף לה שלא ישפכו.
בזמן שאני אוכל אצבעותי חוקרות את כל גופה וחוריה. בודקות את יציבותה ומסירותה. היא עומדת במבחן בקושי רב.
לאחר שמסיים לאכול, מוריד את המגש לרצפה והיא מלקטת את השאריות אל פיה.
בזמן הזה אני ממשיך להתשמש בגופה ומחדיר את אצבעותי לחורים הפנויים שלה. נהנה מגניחותיה ומתנועותיה המענטזות.
לאחר שהיא מסיימת ללקק את המגש ואת אצבעותי היא מבקשת רשות וקמה לפנות הכל למטבח.
כשחוזרת שואלת "מה עכשיו אדוני?".
"עכשיו...נמשיך מאיפה שהפסקנו אתמול בבוקר".
היא מהנהנת, הולכת לספריה וחוזרת מיד עם הספר החטא ועונשו.
מורידה את הכותונת, מתיישבת לרגלי עירומה ומתחילה לקרוא בקול רם מהנקודה המסומנת.
אני עוצם את עיני ומקשיב לקול הפעמונים שלה תוך שהיא מלטפת את רגלי בהנאה חתולית.