אני מתגעגעת לאמבטיות שלך.
היית ״הולך להשתין״ ויוצא אחרי עשר דקות ומפתיע אותי בשאלה אם בא לי אמבטיה. אף פעם לא סרבתי לך (חוץ מפעם אחת...), לא יכולתי. יש באמבטיות שלך משהו כל כך נעים ומרגיע. ואולי זאת הדרך שבה היית לוקח אותי לחדר האמבטיה ומפשיט אותי?
האמבטיה הייתה חמימה ומלאה ריחות שאני אוהבת. כשהייתי מתיישבת\שוכבת על גב האבטיה, בועות הסבון היו מכסות את כולי והיית יכול לראות מהכתפיים ומעלה. השניות האלה שם כשאני מכוסה בבועות סבון ואתה מתפשט מולי, זכורות לי כחושניות במיוחד. תמיד אהבתי להביט בך מתפשט.
היית נעמד למראשות האמבטיה, ומעסה לי את הראש עם אצבעותיך הארוכות. ואני הייתי מטה ראשי לאחור ומתמכרת למגע ידיך. אחר כך היית לוקח את הספוגית הורודה שלי, זו שהייתה מטופשת ונשית מדי לטעמך, והיית מסבן את צווארי וכפתיי. אף פעם לא התרוממתי או נעמדתי לפני שביקשת, ומשביקשת, נעמדתי. היית נכנס למים ומסבן את פלג גופי העליון, כשאתה מעמיד פנים שזה כל מה שקיים בי. היית מביט בגופי כל כך מקרוב עד שנדמה היה שאתה בדו שיח אילם עם גופי, וגופי היה נענה לך. מבין אותך. מגיב לך. כשהגעת לאזור המותן שלי, ירדת על ברכיך והבטת בי מקרוב-קרוב. הייתי מחייכת אליך ומנסה ליצור איתך קשר עין, אבל הרגשתי שקשה לך לנתק מבט. פעמים הייתה הספוגית נשמטת מידך וזה היה מביך אותך. את יכולה לפסק רגליים? היית שואל בלי להביט בי, ואני הייתי אוחזת בסנטרך ומפנה את מבטך אלי כשאני מרימה רגל אחת על דופן האמבטיה. היית פולט אנחה ומסבן את רגלי מלמטה ללמעלה, היית עולה בהן לאט לאט, כמו מבקש לנצור את הרגע הזה. לחוות אותו בהילוך איטי. והנחתי לך.
הייתי מפנה אליך את גבי ומקשיבה לנשימותיך. מפעם לפעם הייתי מציצה במראת האמבטיה כדי להביט בך, והייתי רואה את מבטך הזולג. הרשית לעצמך כשלא חשבת שהבחנתי. והנחתי לך גם פה.
אחר כך היית שוטף את כולי במים חמימים, יוצא מהאבטיה ועומד מולי עם מגבת פרושה בידיך. הייתי ניגשת אליך והיית עוטף אותי ומגניב חיבוק. כשהרגשתי יבשה מספיק, הייתי יוצאת מהאבטיה ונותת למגבת לזלוג אל רצפת החדר. הייתי נכנסת למיטה ולפני שנרדמתי רגועה ומשוחררת, הייתי רואה אותך בזוית העין עומד לצד המיטה מביט בי מיוזע ומרוגש.
הייתי מחליפה לתנוחה אהובה עליך כמחווה של הכרת הטוב.
אני מתגעגעת לאמבטיות שלך.
אל תכריח אותי לוותר עליך.
זה כל כך יכאיב לי.
בבקשה.
