מוח נטוש

אין לי את הפריווילגיה של העולם הבא, והחלטתי מזמן לנצל כל רגע בחיי לסיפוק עצמי.

מאז ומתמיד נמשכתי לדברים אסורים, לפעמים אני מצליח להפתיע את עצמי.. 

אני אוהב את הריגוש, את הספונטניות.

אני לא אוהב אנשים שמצייתים לחוקים, רובוטים חסרי יכולת חשיבה, כאלה שיעמדו ברמזור אדום כשרואים מקילומטר שהכביש ריק.

אני חוצה ברמזור אדום, גם עם הרכב.

ואתם תגידו שאני חסר אחריות, אתם לא תהיו הראשונים. אבל אתם טועים.

כי לאחד כמוני, שבנה לבד כל דבר טוב בחיים שלו, שלא מאמין בניסים ונפלאות, אין דבר יותר חשוב מהחיים עצמם. 

והרי חוקים משתנים תמיד, מה שהיה פעם אסור היום מותר. במשחק כוחות פוליטי שאני לא מתכוון להשתתף בו. חבל על הזמן שלי. ויש חוקים שרובנו לא מצייתים להם, וכאלה שרובנו לעולם לא יעברו, מה שאומר שהמצפון שלנו קובע, ולא ספר כזה או אחר. במאה ה21 בעולם המערבי נוח לי מאוד, ואני לא מתיימר לשנות את העולם, אז למה להתלונן? אין לי צורך לצקצק כשאני שומע חדשות רעות, כשיש תאונה אני מקווה לראות דם, ואני מאוד אוהב שמישהו מביע דעה בלי לחשוב, זה טרף קל.

אני אעשה הכל בשביל חוויה טובה, לא משנה הכסף, הזמן, המאמץ. 

אני לא זוכר את הקניות שעשיתי אתמול או מה אכלתי היום, אם בכלל. אני כן זוכר את הריגושים שעברתי לפני חודש, לפני שנה.

אני זוכר ששבוע שעבר גנבתי כסא מהמשרד באמצע היום והבאתי אותו לאחד ההומלסים בת"א, אמרתי לו שזה כסא מנהלים ועכשיו יש לו אחריות. הוא צחק ושאל אותי אם זה בא עם סיגר. 

אני זוכר את ההתרגשות כשהרווחתי סכום יפה בבורסה בפעם הראשונה, מהחזר מס שלא הגיע לי.

אני זוכר את ההיא מירושלים, שנסעתי עד לשם רק כי היא נשמעה לי מגניבה, ואיך שכמה ערבים רדפו אחרינו.

אני זוכר את הפרצוף המופתע של השוטר שעצר אותי כי נסעתי בשמאלי, ואמרתי לו שיביא לי דו"ח ושלא ינסה לחנך אותי.

אני זוכר שהיינו יושבים שעות בלילות, שותים ומזיינים את המוח עד הבוקר, במשך חודשים. אני זוכר שיום אחד נעלמתי ומאז לא התראינו.

אני זוכר שיריתי בנשק בבסיס, באמצע הלילה, כי מישהו שם חשב שזה נורמלי לחלק אותם ביחד עם בגדים ירוקים.

תמשיכו להיות טיפשים, במיוחד פה באתר, אתכם באמת הכי כיף