קומה 20 ומשהו, אתר בנייה בבת ים.
אין עוד חלונות, הכל פתוח והרוח שמגיעה מהים מעיפה אותי למקום אחר. אני עם נעלי קטרפילר, עלק בוב הבנאי. הסיגריות והבירה בתיק, ביחד עם חבל, מסמרים ופטיש.
התחלה טובה של בליינד דייט.
אני מתיישב על הרצפה שבעתיד תהיה מרפסת של משפחה בורגנית ממוצעת ממעמד הביניים. הגבר מנהל כלשהו והאישה יורדת כל יום בתחנת רכבת תל אביב מרכז.
הרגליים שלי מתנדנדות להם בחופשיות והעיניים מפוקסות על הירח, אני פותח בירה, מדליק סיגריה ותוהה מי המטומטמת חסרת האחריות שבאה לפגוש אותי במקום שכזה בפעם הראשונה.
רק על זה היא צריכה לקבל סטירות.
יש לי זמן לעוד סיגריה עד שהיא תעלה במדרגות, אבל יש עבודה.
אני מסדר קרשים, תוקע מסמרים, מותח חבלים ומתבאס שאין סולם.
והנה היא הגיעה, לבושה בשמלה קייצית לבנה ומחייכת חיוך מובך. היא מתנשפת בטירוף מהטיפוס הזה, הדופק שלי כבר נרגע.
היא מנסה לצחוק איתי, חצי ניסיון לשבור את הקרח.
אני מתיישב במרפסת, שואל אותה מה עובר לה בראש שהיא באה לפה ושהיא צריכה לשמור על עצמה יותר.
היא עונה שהיא לא חשבה שאני יצור.
נשאר לי עוד בירה, אז ביקשתי ממנה שתתפשט בנתיים ותעמוד צמוד לקיר הבטון.
כמה יפה ככה מטומטמת.
ואני? באתי לעבוד.
