אני מסתכל עליה, קשורה לתקרה, העיניים שלה מכוסות.
היא לא יודעת מה הטעות שהיא עשתה.
אני חושב איך לתקוף את האירוע הזה.
ושוב קופצת לי השאלה הזו לראש - ילד קטן משחק עם עקרב. הוא אמיץ, טיפש או חסר מודעות?
לכל אחת מהתשובות יש דרך טיפול שונה.
אני מדליק סיגריה, מסתכל עליה ורואה את הציפייה והפחד שלה. היא מזיעה..
-חם לך? אני שואל
-קצת, היא עונה.
אני מוציא מהמקפיא כמה קוביות קרח, היא רק שומעת את הרעש וישר נדרכת.
-תפתחי את הרגליים
היא מסרבת, מהנהנת לא מפוחד עם הראש ולאט לאט מפסקת את הרגליים.
היא יודעת מה הולך לבוא, כך היא חושבת לפחות.
אני כורך אותה בשמיכה עבה, הישר מארון החורף.
נותן לה להזיע בזמן שאני פותח לי בירה צוננת.
רק אז אני לוקח את הקרח ודוחף לתחת שלה.
לא שיטת הקירור הכי טובה, אני מודה. אבל שיטה טובה להמיס קרח. היא נוטפת זיעה ומתפתלת.
בדסמ לא בדסמ, הילדה הזו קשוחה.
- השבוע עשית משהו מאוד מטומטם, ואני עצבני עלייך כל כך.
אני רוצה לראות אם היא תגלה את זה בעצמה.
היא מתעוררת לתחיה פתאום, אפשר לשמוע את הראש שלה חושב.
-מה עשיתי? שואלת
- את תצטרכי לגלות לבד, ובדרך הקשה.
עוד קוביית קרח, עוד שלוק מהבירה ודממה.
- כשלא עניתי לך שהתקשרת? היא שואלת
- מותר לך להיות עסוקה, את לא בכיוון בכלל.
אני מסיר את השמיכה מהשדיים שלה, הן חמות ומזיעות. היא לרגע חייכה, משב רוח על הגוף שלה והפטמות שלה מזדקרות, ומיד המצבטים מתחברים. היא קופצת במקום.
- נסי שוב, אני מבקש.
היא הבינה את המשחק, על כל טעות יגיע עונש, היא תצטרך לחשוב על הדברים. חם וכואב לה, המשחק שלה הוא מול עצמה.
אני מדליק עוד סיגריה, שתבין שיש לי סבלנות.
היא משחזרת את השבוע האחרון, מנסה לחשוב על פעם שכעסתי.
- שהערתי אותך בבוקר בטעות כשנפל לי התיק?
שואלת ומבינה באותה השנייה שזה לא זה.
לא הייתי צריך להסביר אפילו, המבט המבואס שלה הסגיר אותה.
אני לוקח את מרחיקי היונים מהחלונות, ספייקים דוקרים מפלסטיק קשיח, מרים לה רגל רגל ושם אותם מתחת.
עכשיו כבר יותר כואב, ויותר חם.
היא מטפטפת זיעה מהמצח, מנסה למצוא תנוחה פחות כואבת ובאותו זמן לחשוב.
- תן לי רמז, היא מתחננת.
- לא תקבלי רמז. אני מוריד ממנה את השמיכה ומתחיל להעביר את האצבע שלי על הכוס שלה, היא רטובה כל כך והיא מבינה שהיא לא יכולה להתענג ולזוז מהכאב ברגליים, והיא בטח לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר.
אני ממשיך לגעת בה, כל פעם קצת יותר.
אני מתענג על הכאב שלה ולוקח את הזמן. צעד אחד קדימה ושניים אחורה. הריקוד התחיל.
היא כבר לא תמצא תשובה, ואני קיבלתי את התשובה שלי.
חסרת מודעות.
