טשרניחובסקי כתב ,הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ. לרוב אני לא סומך על מוסר של משוררים אבל כמאבחנים הם דווקא דיי טובים.
היום כולם מדברים על קירות ומילים כתובות , ועל הימצאות המילים על הקיר , ועל זה שאם רק היינו טורחים לקרוא אז היינו יכולים לדעת הכל על הכל.
אני אדם מאמין , וכחלק מאמונה שלי , יודע , בחוש כמו שאומרים , שאכן הכל ידוע מחד ומאידך הרשות נתונה.
זה שלמשל עברתי דברים , לא אומר שאני חייב לגלגל אותם הלאה , אני יכול לעצור אצלי. יש לי את הרשות להחליט עליי.
אנחנו כמו איזה פרקטל מזורגג , קח אדם תגדיל ועדיין זה יראה אותו דבר , תמשיך להגדיל , ועדיין תראה את אותן תופעות , מי שמתנהג בצורה מסויימת , תוכל לראות את זה בכל רזולוציה.
אותי מסקרן איך זה התחיל , אמרתי שאני אדם מאמין , אז נניח שהיה אדם ראשון או האיש התבוני הראשון הוא לא סבל אלימות מאדם אחר, אף אחד לא תקף אותו .
אז אלוהים תקף אותו? הנחש? הכניס קצת רוע למערכת? הרוע הזה , מה ? מתגלגל שם בכל הצאצאים ? האם אנחנו חייבים להעביר אותו? ואם שומרים אצלנו , כלום , הוא לא יכלה אותנו בזעם ? לא יאכל אותנו עצמנו?
אני חייב אבל להיות אופטימי , אחרת מה ?!
חברה ,מכרה? לא יודע איך להגדיר אבל מרגיש שהיא שלי בלב , האישה הכי טובה אמיצה חכמה יצירתית ויפה שאני מכיר , בכלל מאומצת , למרות שמסרו אותה היא גדלה להיות האישה הכי מהממת שיש.
הביולוגית שלה נאנסה. זהו אין פואנטה.