כלום ושום דבר
המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'.
לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת.
למעשה גם כלום וגם שום דבר – שאותם ירשנו מלשון חז"ל – אין בהם שלילה כלל.
כלום פירושו 'דבר מה', 'משהו מזערי'. על גיזרונה של המילה הועלו השערות שונות. למשל יש הסוברים שמדובר בגלגול של הצירוף 'כָּל מְאוּם' או של הצירוף 'כָּל מָה'.
יש הדוחים את כל ההשערות שניתנו עד כה, וגיזרונה של כלום נותר אפוא עלום.
המילה שום שבצירוף שום דבר היא למעשה צורה אחרת של המילה שֵׁם. היא מוכרת בימינו גם בצירופים על שום, בשום אופן ובמילת הסיבה משום (אבל לתכלית: לְשֵׁם). הצורה שום משמשת בספרות חז"ל בהשפעת הארמית. בצירופים דוגמת שום דבר, שום אדם המילה שום (=שֵׁם) משמשת במשמעות 'כלשהו', 'איזשהו'.
כבר בספרות חז"ל המילה כלום וצירופים דוגמת שום דבר משמשים בעיקר בהקשרים שיש בהם שלילה. למשל: "שלא חיסר בעולמו כלום" (ברכת האילנות), "אין בכך כלום" (משנה דמאי א, ד), "ואין מכיר שום אדם" (תוספתא דמאי ה, ד), "שלא היה בהם שום דופי" (בבלי שבת קמו ע"א). עם זאת אפשר למצוא זעיר שם זעיר שם גם שימושים אחרים. למשל: "שמא עשה כלום" (משנה נזיר ה, ג), "הנהנה כלום מן העולם" (ירושלמי ברכות ו:א, ט ע"ד). בימינו המבנים החיוביים נדירים עוד יותר, וברגיל ביטויים אלו משמשים במבני שלילה בלבד.
השימוש הרווח בביטויים כלום ושום דבר בהקשרים שליליים הוליד שימוש בהם לשלילה גם בהשמטת מילת השלילה: 'כלום', 'שום דבר' ואף 'שום כלום' במקום 'לא כלום' ו'לא שום דבר'. כך למשל בביטוי הרווח 'הכול או כלום' המשמש לצד 'הכול או לא כלום' באותה משמעות. השימוש בביטויים אלו לשלילה רווח בעיקר בדו־שיח במתן תשובה על שאלה, כגון 'מה אכלת? – שום דבר', 'מה עשיתם שם? – כלום'.
אין פלא אפוא כי ביטויים אלו נתפסים בתודעתם של רבים כמציינים שלילה מיסודם.
במקרא מובע אותו עניין במילה מְאוּמָה (ההגייה במלעיל). למשל: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב), "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ" (שופטים יד, ו). כמו המילים כלום ושום גם המילה מאומה מציינת ביסודה 'משהו', 'דבר מה', וכמותן היא משמשת במשפטי שלילה ונתפסת כמציינת שלילה.
אם כך, בין הכלום לשום דבר, שוכנת האמת...
אנחנו יוצקים את הערכי העולם שלנו לתוך תבניות של מילים,
פני התקופה משנים את ההקשרים,
אנו משתנים בהתאם לאותם תבניות שהגדרנו זה מכבר...
אנחנו לא אנשים של עקרונות (אמת) אלא רק שבויים בתבניות שבנינו לעצמנו.
