באמצע שנות ה- 20 של המאה ה-20 זכה הזרם הביהביוריסטי של הפסיכולוגיה המודרנית לתהודה רבה.
אנשי פסיכולוגיה התנהגותית עסקו בהתנהגות החיצונית ובדרכם לעצבה, וטענתם המרכזית הייתה כי יש ללמוד את התנהגות החיצונית של אדם ולטפל בה, בלי להתייחס למניעים הלא מודעים.
גישתם הטיפולית הייתה התמקדות בזיהוי התנהגות מזיקה או בלתי יעילה ונטרולה בעזרת רכישת התנהגות חדשה ויעילה יותר.
צדקו הביהביוריסטים כאשר בחרו להתמקד בזיהוי התנהגות האדם ובחלוקה למועיל ומזיק.
אך יכול להיות שאפקטיבי יותר יהיה לעשות שימוש שונה בזיהוי ההתנהגויות האלה.
בעוד שמרבית הגישות הטיפוליות סבורות כי ככל שנשפר את האמצעים, כך ישתפרו גם התוצאות,
הרי שיש לתת את הדעת גם למחיר שאנו משלמים בדרך לשיפור האמצעים.
להבדיל, על פי הגישה התוצאתית, במונחי עלות תועלת הרבה יותר אפקטיבי לפעול כדי להפיק תוצאות מתוך אמצעים קיימים (במקרה שלנו מתוך התנהגויות קיימות).
רבים יעידו כי שנים הלכו לטיפול במטרה לשנות הרגלים וכידוע כי כל שינוי קטן ביותר גורר מאמץ עילאי.
לכן זיהוי התנהגות מקדמת מעכב (מועילה/מזיקה) לא נועדה לשנות או לשפר, אלא היא כלי שמשמש בניהול ההתנהגויות הנ''ל.
_____________
*בִּיהֶבְיוֹרִיזְם - היא גישה פילוסופית-מדעית, העומדת ביסוד חקר ההתנהגות ומדעי ההתנהגות. הגישה טוענת שניתן לחקור באופן ניסויי ומדעי את התנהגות היצורים החיים ואת התנהגות האדם בתוכ