דטרמיניזם

פסיכולוג צרפתי מהמאה ה-18, תבע את המשפט:

"כשהרצונות והדימיון שלכם שרויים במאבק פנימי , 

הדימיון שלכם מנצח תמיד"

הוא התיחס לכך כאל חוק המאמץ הנגדי.

נניח שהייתם מתבקשים ללכת לאורך קרש צר המונח על הצרפה, הייתם עושים זאת בקלות, בלי לשאול שאלות.

אבל לאחר מכן, נניח שאותו קרש היה מורם מעל לקרקע לגובה שישה מטרים, ומונח בין שני קירות,

הייתם פוסעים עליו?

הייתם מסוגלים לפסוע עליו?

קרוב לוודאי שלא. רצונכם לפסוע לאורך הקרש היה נכנס לעימות עם דימיונכם. הייתם מדמיינים לעצמכם שאתם מועדים על הקרש 

ונופלים מטה לרצפה. 

אולי הייתם רוצים מאוד ללכת על הקרש אבל הפחד ליפול היה מונע ממכם להצליח לעשות זאת.

ככל שתתאמצו יותר להכניע את הדימיונכם או לדכאו, כך יינתן כוח רב יותר לרעיון השולט על הנפילה.

המחשבה "אכניע בכוחי את הדימיון בכדי להתגבר על המכשול" מחזקת את המחשבה על הכישלון. 

והמאמץ המנטלי מוביל לעתים קרובות לתבוסה עצמית ואף יוצר את ההפך מהרצוי.

להתמקד בצורך להפעיל "כוח" מחזק את תחושת חוסר האונים.

וכך גם נשלטים בתחילת דרכם, שדוחקים עצמם לקצה, עד לתחושת יאוש ותבוסתנות. 

אולי צריך לחשוב על דרך חדשה של ישוב העימות בין הרצון לדימיון...