מעבר להרי החושך

חם פה. אבל לי כל כך קר... 

אני כל כך זקוקה לך שתבוא ותעטוף אותי.

שתגרום לי שוב להרגיש חום וביטחון. הרי הצלחת לעשות את זה כל כך בקלות...

אוגוסט וקר לי. מי היה מאמין

הורים שאומרים לילד הקטן שלהם להגיד לי תודה, אחרי שהכאבתי לו... 

אתם רציניים? 

יום של דגימות מהירות 🤦🏻‍♀️

עם כל התקלות של ההתחלה...

אני חושבת שאני כבר לא זוכרת איך קוראים לי, אבל כנראה שיותר טוב ככה. 

זה קצת כמו שיקראו לך פתאום למילואים. ומסתבר שאני מהאלה שרק מחכים לזה...

התקשרו ממדא להחזיר אותי לדגימות. אז חזרתי. וברגע של טירוף אפילו שמתי לעצמי שירים של שלום חנוך בפלאפון. זה כאב. ובדיוק הגיעו המון אנשים דווקא בשיר שהכי הזכיר...
אבל אולי זאת היתה דרך טובה לחזור איתה למוזיקה שבסך הכל אוהבת. אם כי... עדיין לא בטוחה שאעיז לשים לעצמי סתם ככה באוזניות.

אני בגל של טירוף וחוסר שינה ו... משהו מוזר מתרחש, רק שעוד לא מבינה בדיוק מה ולמה.

שבוע טוב
חודש טוב

זוכר שאמרת לי שאני בטוחה ומוגנת, ואני אמרתי שפוחדת שכל זה ייעלם ברגע?

וזה נעלם.
ולא כי פחדתי.

בעצם אין לי מושג למה זה באמת נעלם. אתה מסביר אבל זה אף פעם לא מתיישב לי על הלב. ואני לא מצליחה להבין בלי להרגיש. כמו עם הקטע הזה של הרב קוק שבכיתי רק כי לא הצלחתי להרגיש-להבין. בטח לך היה הרבה יותר קל להבין אותו...

אז נשארתי שוב קטנה ומפוחדת. ועכשיו גם קצת נטושה.

וקצת הרבה פוחדת לסמוך ולהרגיש בטוחה ומוגנת, כי... כי זה עסק לא יציב? כי אין בזה חוקיות שיש לי סיכוי להבין? כי סמכתי על בעלי שישמור עלי והוא איכזב? כי התחלתי להרגיש מוגנת אצלך ואז... 😥? אני באמת כזאת בלתי נסבלת? אפשר לאהוב אותי רק עד שמתחילים להכיר באמת?

היה לי טוב לדעת שאתה שומר עלי. אולי זה חוסר היכולת להגן עלי מכל דבר מה שגרם לך להתרחק? כי אני במקום רע ומסוכן ואין לי כוחות לצאת ממנו, ואתה רחוק?

אני מתגעגעת. לביטחון שנתת לי ולשמחה ששמחת בי. (זה כל כך נעים ששמחים בך, וזה משהו שהיה לי חדש). ופשוט מתגעגעת אליך. אתה כאן ולא כאן, אז נראה לי שמותר גם להתגעגע...

רופא שיניים

כבר כתבתי פה פעם על הרופא שיניים של הבת שלי, שלמרות הפחד והכאב הבת שלי משוגעת עליו...

זה עם מעניין רופאי שיניים.

אז היום היתה לי שיחה קצרה עם הרופא שיניים על כאב. יותר נכון מונולוג. שלו. לי היו כל מי דברים מציקים בתוך הפה. היה קצת כואב וקצת משעשע...

אני צועקת הצילו במיליון ואחת דרכים, וכמעט אין מי ששומע. ומי שכן שומע, לא יכול להציל. 

כתבתי שלי, אבל זה לא נכון.
הייתי רוצה להיות שלו. והלוואי והוא היה שלי. 

הוא שלי במובן שהוא השריטה שלי, הפנטזיה. החלום. לכמה שבועות הוא אפילו היה העוגן והמנוע. אבל הוא אף פעם לא באמת היה שלי, ואני, כמה הייתי רוצה פשוט להיות שלו. הרי הלב שלי גם ככה אצלו 🤷🏻‍♀️

אם הוא היה פה,  והוא היה מרשה, כנראה שהייתי נצמדת אליו חזק ובוכה. מייללת צורחת ואז נרגעת. הוא חזק, בטח היה מכיל את זה באלגנטיות. 

התחלתי לפחד משירים של שלום חנוך מרוב שהלב שלי נקרע. מה יהיה?  

חמישה ימים. 

אני חובשת  

המסקנה העיקרית היא שאני צריכה למצוא מישהו שיכולה להיות חלשה על ידו. חמישה ימים שהייתי חזקה והצלתי את כולם, הרגעתי, לא איבדתי עשתונות. בכיתי רק בשקט ושלא ראו... סחבתי תיק כבד ולא נתפסו לי השרירים, חייכתי בסוף מסלול (באמת שנהנתי. מזוכיסטית, כבר אמרתי?) כשכולם גמורים. 

ואני חוזרת למקום שאני לא מצילה בו את כולם, אבל אסור להפגין בו חולשה. כי במקרה הטוב זה ישבור את מי שסביבי. במקרה הפחות טוב זה גם ינוצל נגדי. 

ואני צריכה מקום שבסדר להיות בו חלשה ושבורה. שבסדר לשנוא את עצמי (אבל מי שיהיה שם יצטרך לאהוב ולהרגיע), מקום להניח בו את הראש ולהירגע. מקום יציב. 

יש דבר כזה בכלל מקום יציב? 

🌸לילה טוב🌸