|
|
|
בא לי להיות של מישהו חוץ מהאחראית שיבוצים והאחראי כח אדם...
אבל לא של מישהו שירצה רק לנצל... בזה הצמד הנ"ל מסתדר לא רע לבד.
(אבל ככה זה מלחמה, הם לא מנצלים אותי בשביל עצמם)
והיום לקחתי חופש.
צריכה להתחסן. וללכת למס הכנסה...
וגם ה1 בספטמבר היום.
וזה קצת כמו ראש השנה מבחינתי.
אומרים שהתחלה של משהו קצת קובעת להמשך. לכן בתחילת עונת הגשמים מתפללים תפילה מיוחדת על גשם. בתחילת שנה אוכלים סימנים לשנה טובה. ורושם ראשוני...
אז כמו ראש השנה זה יום חג ויום דין ביחד היום. אז מקווה להספיק להתפלל.
לפני בערך חודש גייסו אותי מחדש למלחמה המטורללת הזאת. לא היו לי המון חודשים "על אזרחי" ועכשיו שוב הפסקתי כמעט הכל וחזרתי למערך קורונה.
אתמול דגמתי בדיגום מהיר חברת כיתה של הבת שלי.
היא יצאה חיובית.
לא אמרתי לילדה עד שהמורה שלחה הודעה להורים.
ההרגשה היתה מצד אחד שמחה, שעזרתי למנוע בידוד של כיתה שלמה, אבל מצד שני... זה בעיקר מרגיש מזופת להיות זאת ששלחה את ההודעה שהילדה עם קורונה.
כתבתי להם אחר כך. (מי שמכיר אותי יודע שאני כמעט תמיד רק כותבת) שלא ישכחו לעשות pcr ושצר לי שהייתי שליחה לזה.
אז בראש השנה ללימודים מתפללת לשנה טובה ומוצלחת. הרבה בריאות והצלחה לילדים שלנו. כל כך מגיעה להם שנה טובה.
שלחתי שנה שעברה, אבל זה עדיין עושה לי מחנק בגרון ודמעות בעיניים.
שתהיה לנו שנה טובה
אז היום הייתי מפקדת משימה. במשימה קצת יותר גדולה ממה שהתרגלתי.
היתה שם חובשת בת שירות ששייכת בכלל לאחד המשרדים. יפה ועדינה.
פחדתי עליה אבל היה חסר לי כח אדם.
ואז הגיע המנהל שלה מהמשרד. ואיך שראיתי אותו פשוט אמרתי לו נחרצות שהוא לא לוקח לי אותה. בלי לשאול בכלל מה הוא מחפש. בלי לחשוב על זה שבתכלס, הוא הרבה דרגות מעלי.
ואגב, נראה לי שזה בדיוק מה שהוא תיכנן לעשות...
אבל אולי גם סתם דאג לה.
לילדה העדינה שלקחנו להילחם בקורונה.
בכלל, היום הזה גיליתי יכולות... 🙈
לא ידעתי שאני יודעת להנחית פקודות. להגיד "אני רוצה ש" ואנשים פשוט יעשו.
לא ידעתי שאני מסוגלת להגיד לאנשים עופו לי מהעיניים (מי שלא עובד שלפחות לא יעשה את זה על ידי).
דגמתי איש עם כמה פלאפלים יפים על הכתף. דגמתי שר (מעריצה שלו שהוא בא להידגם בסתם עמדה בירושלים ולא דאג לעצמו לדיגום בית)
מבטיחה לכם שבכולם התעללתי באופן שוויוני.
אבל בצוות שלי התעללתי בכל אחד קצת אחרת. לבנות שירות השתדלתי להתייחס יותר בעדינות.
בסוף אמרו לי שאני ראש צוות סבבה, שעשינו מלא דגימות ושחוצמיזה שאני צרודה הכל טוב. (צעקתי בעיקר אל אנשים ולא על)
זהו. עכשיו רק רוצה להיות קטנה קטנה ושל מישהו שיוציא ממני את המיטב. אני חושבת שאחרי יום מטורלל כמו היום, אני אפילו מסוגלת לדייק לעצמי יותר את הצורך הזה.
לילה טוב ללוחמי הקורונה שלי, וללוחמי הקורונה בכלל.
וגם לילה טוב לכם
כבר הרבה זמן מרגישה שבעל כורחי אני תופסת יותר ויותר את תפקיד הגבר בבית. וזה לא רק הכרות עם הטמבוריות באזור.
אז כמו לא מעט גברים, עכשיו גם אני בורחת לעבודה. וניסיתי להבין למה.
אז ברור, רע לי בבית. אבל מה בדיוק?
נראה לי שההבדל המהותי הוא בתקנון למניעת הטרדה מינית. איזו תחושה שאם יפגעו בי בעבודה, יש כתובת לפנות אליה, ולא בטוח שאוטומטית יעמדו לצידו של המטריד. בבית זה להפך.
אז אני חלק מהמלחמה בקורונה, ואני עושה את זה גם כי זה חשוב ומעניין ומאתגר, אבל אני גם קצת בורחת למקום שבו יש סיכוי שיגנו עלי, במקרה ש...
במקום לשקןע אל הפנינים שזורחות על קרקע הים יש לי עבודה מטורללת (וקצת מסוכנת?) לשקוע בה.
אבל אולי מוטב כך.
עייפה ושבורה
רק מתפללת שאף טורף לא ישים לב שמסתובבת פה חיה פצועה.
אני כל כך זקוקה לחום, אהבה וביטחון. למישהו שיחזיק אותי. שיידע לכוון ולדרוש ולהנות ממני ולגרום לי להנות ממני. ממנו.
אבל עסוקה בלהגן על מי שאוהבת.
להגן עליו ממני.
החיים שלי הם עולם שבור ומטורלל.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ: לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם--כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה.
וְנָעוּ מִיָּם עַד-יָם, וּמִצָּפוֹן וְעַד-מִזְרָח; יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת-דְּבַר-יְהוָה, וְלֹא יִמְצָאוּ.
מה שנורא בנבואה הזאת, ואני בספק אם לאורך הדורות אנשים הבינו אותה בכלל, זה שהארץ לכאורה מלאה בדבר ה'. בתורה. בשיעורים. מי שרוצה, יכול למצוא את דבר ה בקלי קלות. בלחיצת כפתור...
ואני בכלל, מתנחלת.שגרה בין דוסים, בוגרי ישיבות, תלמידי חכמים ושיעורי תורה לרוב ובכל זאת, גם אצלנו... לא מוצאת איך להרוות את הצמא הזה. הארץ מלאה תורה ואנחנו עדיין מבקשים את דבר ה ולא מוצאים.
מה שיש, לא מרגיש אמיתי. לא מדוייק.
רוצה את דבר ה. ישר ופשוט.
ואני לא מוצאת אותו.
שנזכרתם במשהו שעשיתם לפני עשר שנים פלוס מינוס, ואתם עדיין מתפדחים או שונאים את עצמכם על זה?
או שזה קורה רק לי?
וכמו שהזיכרון בא בלי קשר לכלום ככה הוא גם הולך. רק השנאה עצמית נשארת 😥
חזרנו לאנוס אפים 🙈
עוד לא יודעת איך מרגישה לגבי זה, אבל מזמן לא שמעתי על תפרים של ניתוח אף שהיה לפני שנתיים וחצי 🤦🏻♀️
ותודה ל Abbott...
בכיתי ועכשיו יש לי מלא נזלת, סינוסים גדושים ושיעול שמנסה להתמודד עם כל זה פלוס מסיכת n95
ועכשיו לכי תסבירי להם למה את ככה ושזה לא קורונה.
