מעבר להרי החושך

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ:  לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם--כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה. 

 וְנָעוּ מִיָּם עַד-יָם, וּמִצָּפוֹן וְעַד-מִזְרָח; יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת-דְּבַר-יְהוָה, וְלֹא יִמְצָאוּ.

מה שנורא בנבואה הזאת, ואני בספק אם לאורך הדורות אנשים הבינו אותה בכלל, זה שהארץ לכאורה מלאה בדבר ה'. בתורה. בשיעורים. מי שרוצה, יכול למצוא את דבר ה בקלי קלות. בלחיצת כפתור... 

ואני בכלל, מתנחלת.שגרה בין דוסים, בוגרי ישיבות, תלמידי חכמים ושיעורי תורה לרוב  ובכל זאת, גם אצלנו... לא מוצאת איך להרוות את הצמא הזה. הארץ מלאה תורה ואנחנו עדיין מבקשים את דבר ה ולא מוצאים. 

מה שיש, לא מרגיש אמיתי. לא מדוייק. 

רוצה את דבר ה. ישר ופשוט. 

ואני לא מוצאת אותו. 

שנזכרתם במשהו שעשיתם לפני עשר שנים פלוס מינוס, ואתם עדיין מתפדחים או שונאים את עצמכם על זה? 

או שזה קורה רק לי? 

וכמו שהזיכרון בא בלי קשר לכלום ככה הוא גם הולך. רק השנאה עצמית נשארת 😥

חזרנו לאנוס אפים 🙈

עוד לא יודעת איך מרגישה לגבי זה, אבל מזמן לא שמעתי על תפרים של ניתוח אף שהיה לפני שנתיים וחצי 🤦🏻‍♀️

ותודה ל Abbott...

בכיתי ועכשיו יש לי מלא נזלת, סינוסים גדושים ושיעול שמנסה להתמודד עם כל זה פלוס מסיכת n95

ועכשיו לכי תסבירי להם למה את ככה ושזה לא קורונה. 

חם פה. אבל לי כל כך קר... 

אני כל כך זקוקה לך שתבוא ותעטוף אותי.

שתגרום לי שוב להרגיש חום וביטחון. הרי הצלחת לעשות את זה כל כך בקלות...

אוגוסט וקר לי. מי היה מאמין

הורים שאומרים לילד הקטן שלהם להגיד לי תודה, אחרי שהכאבתי לו... 

אתם רציניים? 

יום של דגימות מהירות 🤦🏻‍♀️

עם כל התקלות של ההתחלה...

אני חושבת שאני כבר לא זוכרת איך קוראים לי, אבל כנראה שיותר טוב ככה. 

זה קצת כמו שיקראו לך פתאום למילואים. ומסתבר שאני מהאלה שרק מחכים לזה...

התקשרו ממדא להחזיר אותי לדגימות. אז חזרתי. וברגע של טירוף אפילו שמתי לעצמי שירים של שלום חנוך בפלאפון. זה כאב. ובדיוק הגיעו המון אנשים דווקא בשיר שהכי הזכיר...
אבל אולי זאת היתה דרך טובה לחזור איתה למוזיקה שבסך הכל אוהבת. אם כי... עדיין לא בטוחה שאעיז לשים לעצמי סתם ככה באוזניות.

אני בגל של טירוף וחוסר שינה ו... משהו מוזר מתרחש, רק שעוד לא מבינה בדיוק מה ולמה.

שבוע טוב
חודש טוב

זוכר שאמרת לי שאני בטוחה ומוגנת, ואני אמרתי שפוחדת שכל זה ייעלם ברגע?

וזה נעלם.
ולא כי פחדתי.

בעצם אין לי מושג למה זה באמת נעלם. אתה מסביר אבל זה אף פעם לא מתיישב לי על הלב. ואני לא מצליחה להבין בלי להרגיש. כמו עם הקטע הזה של הרב קוק שבכיתי רק כי לא הצלחתי להרגיש-להבין. בטח לך היה הרבה יותר קל להבין אותו...

אז נשארתי שוב קטנה ומפוחדת. ועכשיו גם קצת נטושה.

וקצת הרבה פוחדת לסמוך ולהרגיש בטוחה ומוגנת, כי... כי זה עסק לא יציב? כי אין בזה חוקיות שיש לי סיכוי להבין? כי סמכתי על בעלי שישמור עלי והוא איכזב? כי התחלתי להרגיש מוגנת אצלך ואז... 😥? אני באמת כזאת בלתי נסבלת? אפשר לאהוב אותי רק עד שמתחילים להכיר באמת?

היה לי טוב לדעת שאתה שומר עלי. אולי זה חוסר היכולת להגן עלי מכל דבר מה שגרם לך להתרחק? כי אני במקום רע ומסוכן ואין לי כוחות לצאת ממנו, ואתה רחוק?

אני מתגעגעת. לביטחון שנתת לי ולשמחה ששמחת בי. (זה כל כך נעים ששמחים בך, וזה משהו שהיה לי חדש). ופשוט מתגעגעת אליך. אתה כאן ולא כאן, אז נראה לי שמותר גם להתגעגע...

רופא שיניים

כבר כתבתי פה פעם על הרופא שיניים של הבת שלי, שלמרות הפחד והכאב הבת שלי משוגעת עליו...

זה עם מעניין רופאי שיניים.

אז היום היתה לי שיחה קצרה עם הרופא שיניים על כאב. יותר נכון מונולוג. שלו. לי היו כל מי דברים מציקים בתוך הפה. היה קצת כואב וקצת משעשע...