מעבר להרי החושך

שמתי ביוטיוב משינה.

מבטיחה לך ששמתי משינה.

התעוררתי עם מצברוח של משינה.

שמתי משינה ולא היה אכפת לי מה הנדגמים אוהבים לשמוע.

ושאר הצוות היה בחוץ, אז גם ממנו לא היה לי אכפת...

שמתי משינה.

אז מה פתאום שלום חנוך?

ועוד דווקא את השירים שעושים לי להתגעגע.

ולמה יש לי דמעות, אם לא דגמו אותי באף...

אני דוגמת. אז למה דמעות?

ואני הראש צוות, אני לא בוכה.

שמו לי היום צוות עדין, אני לא יכולה לבכות. אז למה בוכה?

מבטיחה לך ששמתי משינה...

אוף.

רציתי כבר לא להתגעגע. להקל עליך...

למה?

לפעמים אני צריכה לפרוק. ומוצאת חברות (וגם חברים) שאפשר לשפוך אצלם את הלב. להוריד לרגע חלק מהמשא הכבד. לנוח לרגע. 

אבל מרגישה שזקוקה לא רק ללפרוק, אלא גם ללהתפרק. ובשביל זה זקוקה למקום חם, מוגן ובטוח... למישהו שיגן עלי בזמן שאוספת את הרסיסים. אולי אפילו יעזור לי קצת להדביק מחדש... 

תגדירו גיק.

שבוע שעבר דגמתי בסינימה סיטי. והגיעו חבורה של נערים, להיבדק בדיקה מהירה לפני סרט שעמדו לראות ביחד.

אחד מהם קצת הסתבך, עם אישור הורים והפלאפון שלו שננעל והוא שכח את הקוד 🤦🏻‍♀️

לא היה עמוס וניסיתי לעזור לו כמה שיכולתי.
מפה לשם כשחיכינו לתשובות מהמוקד, מאמא שלו ולבסוף לתשובות של הדגימה (היינו צריכים להדפיס לו את התוצאה, כי הפלאפון ננעל) קצת דיברנו.

הוא זרק שם של סרט, וכשכל הצוות דוגמים לא הכיר, הוא אמר, נו... מארוול.
ואז לפחות אני הבנתי על מה הוא מדבר.

זה מוזר ממש.
כשניסיתי להסביר במילה לצוות שלי מה זה ולמה אני מכירה, אמרתי, נו... זה של גיקים. והנער הינהן. 

אני לא גיקית.
לא שידוע לי.

בגלל זה אני תוהה מה ההגדרה של גיקים, ולמה יש לי חברים שמגדירים את עצמם ככאלה? ולמה אני עונה 42 לשאלות מונפצות (אפילו תיקנתי מרצה שלי שענה בטעות 39!)? 

בחיים לא ראיתי סרט כזה. גם לא קראתי את הספרים. אבל משום מה הרבה חברים שלי כן (חוץ מהחברים מהעבודה)

אז מה ההגדרה של גיק?

הדפסתי לנער הנחמד תו ירוק של 24 שעות. מקווה שהוא הספיק להגיע עד סוף הפרסומות🤷🏻‍♀️

היי, את זוכרת אותנו? דגמת אותנו לפני שבועיים ברוממה...

א. אני כבר לא זוכרת איך קוראים
ב. אני דוגמת עם וויזור (משקף מגן), אז גם לא באמת רואה בזמן דגימה...
ג  מוחמאת שזכרתם. מקווה שזה כי הייתי נחמדה ולא כי זה היה טראומתי 🤷🏻‍♀️

בלי קשר:
רופאי שיניים, מעניין כמה מהם באמת סדיסטים🤔

אני מוצאת את עצמי פה ושם בדיונים תאלוגיים עם אנשים מכאן. מה אלוקים היה רוצה ממך וכאלה. 

וזה מצחיק. כי לא בטוחה שכולם פה מבינים באיזה אל אני מאמינה, ואיזה מקום האמונה הזאת תופסת. 

זה לא משהו שקל לי להסביר. אבל הנה סיפור קצר שקשור:

היתה תקופה קצרה, לא מזמן, שליוויתי טיולים בתור חובשת. קניתי לעצמי "אורות" של הרב קוק, במהדורת כיס, וכל טיול למדתי קטע קצר. זה התחבר לי לטבע ולשקט, ואהבתי לתת לדברים לחלחל לאט. 

הטיול האחרון שליוויתי (לבינתיים) היה ביום חמישי. למדתי בו קטע שמסתיים ככה: 

"במשך הזמן הרב נתגבר עסק החכמים על עסק הנביאים והנבואה נסתלקה, ארכו הימים והכללים החלו להתרופף, נבלעו בהפרטים ולא יראו החוצה. על כן באחרית הימים שצמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע, "אשפוך את רוחי על כל בשר"[8], אז שנאת הפרטים תתגבר, "חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול, אלו תלמידי חכמים שמשימים גבול לדבריהם, ילכו מעיר לעיר ולא יחוננו"[9], עד אשר לא כפרי־בוסר כי אם כבכורים מלאים טל וחיים יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם, וזו תכיר בכללה את גדל פעולת החכמה ובענות צדק תקרא: "חכם עדיף מנביא", "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם ד' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה"[10]. ונשמתו של משה תשוב להופיע בעולם."

למדתי ובכיתי.

זה לא הצליח להתיישב לי על הלב. 

שחכם עדיף מנביא. איך יכול להיות? הרי שנאת הפרטים...

פשוט ישבתי באמצע יער עם דמעות בעיניים משתדלת להחביא אותן כשקראו לי שממשיכים במסלול. 

יום ראשון שהגיע כמה ימים אחר כך, כבר התקשרו לגייס אותי מחדש למערך קורונה. 

לא הספקתי להמשיך לטייל וללמוד עוד קטעים, ויותר קשה, לא הצלחתי ליישב לי את הדברים על הלב. 

אז זאת פיסה ממה שאני

פיסה שכשבאים לדבר איתי על נושאים קשורים, כדאי להכיר 🌸

לילה טוב

ישנתי קצת וכבר שעתיים וחצי שלא מצליחה יותר. 

מחשבות ומחשבות... ופתאום בכי שמציף בלי לדעת למה ומאיפה הוא הגיע. 

אני צריכה מישהו שיעטוף. שיספוג לרגע את הבכי. שיכרבל ויעזור לי להירדם... כל כך הרבה זמן שלא קיבלתי חיבוק אמיתי כזה. 

יודעת, זאת אשמתי. 

שמחפשת דיוק ולא מצליחה להתפשר על כלום. 

זיופים כואבים לי בזמן האחרון. 

אולי בגלל זה בכיתי? אולי בגלל זה לא נרדמת? 

אני לא צריכה מוזיקה מושלמת ושמיימית. רק שתהיה אמיתית. עם כיוון. 

אולי זיופים זאת לא דוגמה טובה. לא יודעת. 

כואב לי הראש וצריכה לישון

😭

בעלי מעולם לא הרים עלי יד (טוב נו, חוץ מהפעמים הבודדות שממש התחננתי, כמעט הכרחתי אותו). אבל הוא כן פצע אותי. ממש קשה. 

ואני מוצאת את עצמי נכנסת לחדר ונועלת. רק כדי להתרחק, כאילו שיש סיכוי שהוא יעשה לי משהו. כאילו שיש סיכוי בכלל שיכנס. 

וכל זה רק כי הוא תומך במי שפגע בי. אוהב אותו. מרחם ומגן עליו. 

הוא כל כך איתו שאני כבר לא מצליחה להפריד ביניהם. לא פיזית, בראש שלי. 

במקום לשכנע את בעלי שהוא צריך להיות לצידי, מציעים לי טיפול. אפילו כדורים. אני לא מדברת רק על פסיכולוגית, אפילו היועצת זוגית אמרה שאלך לבקש מפסיכיאטרית לבקש. כאילו התמיכה של בעלי במי שפגע בי היא אקסיומה. האפשרות היחידה שנשארה היא לשנות אותי. 

פעם אהבתי אותו. לכמה רגעים אפילו הייתי שלווה אצלו. הרגעים האלה נגמרו כל כך מהר 😥

אצל כולם זה ככה? 

אתמול בערב שמעתי על אהבה אמיתית... כזאת של פעם. זאת שאפילו היועצת זוגית כבר לא מאמינה בה. כזאת שמנצחת מרחקים ומרפאת כאבים. זן נכחד שכזה... 

מאז אני בוכה בגלים. עוברת שוב ושוב בין תקווה לייאוש. 

היא אמיתית? 

אני אזכה לה פעם? 

עברה שנה מאז הפוסט הזה

שנה מטלטלת. עם הרבה חלומות, תקוות והתנפצויות. 

וגעגוע.

ובלבול (אגב, באמת ניסיתי לשנות את הכינוי וזה עשה לי בעיות)... אוי, כמה בילבול... 

ושוב שבת בראשית. 

ואדם וחווה מזכירים לכולם (ובמיוחד לווצאפ) שבני אדם נולדו לחיות בזוג. זה משהו טבעי ופראי. 

ושוב שלחו לי קטע. והוא כל כך שונה מהחיים שלי. ולא בקטע טוב. 

אז שוב מביאה משהו שרץ בווצאפ. אולי קצת פחות מרגש, קצת פחות מדוייק, אבל יש בו משהו.

ומכיוון שאני נולדתי אישה ומרגישה אישה, רק מתפללת שהגבר שלי יהיה כמו הגבר בקטע. עם כל היתרונות והחסרונות. 

והשיר... נראה לי שאני אמחזר אותו. כי הוא פשוט נפלא

*אל תשכח שהיא שונה* / שמואל אברהם

*לכבוד פרשת בראשית ובריאת אדם וחווה*

*אתה* - מדבר ישיר
*היא* - ברמזים ואופן עקיף.

*אתה* - מחפש פיתרון
*היא* - הקשבה והבנה.

*אתה* - פועל בעיקר מהראש
*היא* - נעזרת הרבה בתחושת הבטן ובאינטואיציה.

*אתה* - חותר להגיע ליעד
*היא* - מתעניינת דווקא בדרך.

*אתה* - חושב שבכי זה חולשה.
*היא* - כוחה ברגישותה ולכן דמעתה מצויה.

*אתה* - שוכח מהר
*היא* - רוצה לעבד.

*אתה* - מקבל איחור כמשהו טכני
*היא* - כזלזול עמוק בה.

*אתה* - קונה כדי להשתמש
*היא* - כדי להתחדש.

*אתה* - מסוגל להתנתק מהכל בזמן שאתה בחוץ
*היא* - מחוברת לבית גם מרחוק.

*אתה* - עוזב את אביך ואמך ודבק באשתך
*היא* - נותרת קרובה להוריה, פיזית ורגשית.

*אתה* - נבראת מהעפר, שלפעמים דומם ולא מרגיש
*היא* - מהאדם החי, המרגיש, שגם יכולות להשאר בו צלקות.

*אתה* - חולם למשול
*היא* - אליך תשוקתה, להערכה, חום ומחמאות.

אז שתי אפשרויות לפניך -

*הראשונה*, להיות מתוסכל ולכעוס על השוני.

*השניה*, להיות פחות שיפוטי, לקבל את השוני הבסיסי ביניכם באהבה, ואפילו קצת לשמוח על היכולת שלה להשלים אותך.

ואז, להפוך שניכם יחד, לבשר אחד, לחזור להיות 'אדם' במובן השלם באמת.

שבת שלום

יש משהו אינטימי בתפילה שלי.
ולא תמיד יש לי סבלנות להכניס לאינטימיות הזאת עוד אנשים. ואמא שלי נעלבת שאני לא שרה איתה את ההלל. ובעלי מתעקש להתפלל באמצע הסלון, ואני לא מבינה למה הוא מרשה לעצמו להסתובב ככה באמצע הסלון של ההורים שלי, זה כמו להסתובב שם בלי בגדים. ולי לא מתחשק להתפלל על ידו. רוצה להתפלל לבד. רוצה מישהו שיבין את הצורך הזה. שיבין את המקום בנפש ממנו הוא נובע.

מתגעגעת לאחד שאולי לא התפלל תפילה כמו שלי, אבל לגמרי הבין אותה...

פתקא טבא