|
|
|
להאנוי היקר...
בעצם, זה מה שרציתי, לא?
לא להרגיש.
לא לאהוב.
לא להתאהב
ולא להתאכזב.
לא להילחם בעצמי.
אבל פתאום אני מרגישה איך לומר...
קצת חסרת לב?
לא שזה היה מפריע לי, אם לא הייתי פוגעת באחרים על הדרך.
הראש כבר כואב לי. אמשיך בעז"ה מחר ב"פסח". עשיתי די שטויות להערב.
היום התווכחתי עם חברות. כמו חבורת ביינישים. עם אגודלים והכל.
רק הדיון היה לדעתי בנושא שקשה להכריע אותו עם אגודל.
תינוקות שנשבו. אם שאלתם. בבקשה אל תתייחסו לגופו של דיון.
ברגע שיש נפקא מינה הילכתית, זה דורש דיון הלכתי. אני יודעת.
אבל... אני שונאת ויכוחים כאלה. כי ת'חלס, היה בהם המון רגש. כי היה מדובר באחים שלנו.
אם הייתי ביני"ש כנראה הייתי יוצאת באורות. דיון כל כך סוער, המון מקורות הלכתיים...
עפו שם גיצים.
אבל אני לא.
אני רק שונאת את זה שהתווכחתי עם חברות שלי ובא לי לבכות.
אני טובה בלהעלות שאלות ובעיות.
שמישהו אחר יכריע את ההלכה בבקשה.
דעתי קלה ודימעתי מצויה. לשיעור הבא אני אביא סריגה כמו שהרב ההוא המליץ. אולי זה יעזור לי לא להתרכז בשיעור... :)
כשכתבתי שאני פוחדת ללכת לרופאת עור.
או לכירורגית שד.
אזהרת צפיה זה מגעיל.
באמת.
אלא אם יש לך שיגעון מאוד מסויים...
בקיצור, כלובי עשה את הטעות ונתן לי את האפשרות להעלות תמונות למשך חודש שלם.
(תחזיקו מעמד. לא נשאר עוד הרבה)
אז רציתי להכיר לכם מקרוב איך זה נראה.
זה לא ממש קשור למצברוח שלי.
זה הפעם יותר מושפע כנראה מהמזג אוויר...
אבל אני נהנית לפצוע את עצמי.
ואז נהנית למשוך לאט את החזיה אחרי שהפצע נדבק אליה...
אז קבלו את יצירת המופת המגעילה שלי עליה עמלתי כל היום:
זה הזמן לצאת מהבלוג אם עוד לא עשיתם את זה...
לילה טוב סוטים
עוד מעט תקבלו הודעה מוזרה ממני. או שכבר קיבלתם.
יכול להיות שהיתה לנו התכתבות ארוכה ומדהימה.
וההודעה הזאת תהיה סתם מעצבנת ומעליבה.
אז רק שתדעו שאני שולחת אותה לכל מי ששלח לי הודעה אי פעם. ככה אני עושה סדר לאט לאט.
אל תקחו אישית.
אלף דוקטורים
לא יצליחו לאשפז אותי...
אלף כבאים, לא יצליחו לכבות
אלפיים צבעים, לא יצליחו לכבות
ארבע מאות אלף פרשים, לא יצליחו לכבות
מיליון ותשע מאות תשעים, לא יצליחו לכבות
חזרתי קצת להזיות ריח.
בעיקר לא מבינה את עצמי.
זה שיר של הומור שחור מהילדות שלי, אבל אף אחד בטח לא יבין...
לילה זך
זה הדיכאון.
אבל כשהוא משתמש בי להנאתו אני פתאום מרגישה כאילו יש משמעות לחיים שלי. אני מלאה באדם טוב, ומלאה במשמעות.
כי נדמה לי שיש אנשים שלא הבינו.
לילה זך
החזיקו מעמד
"והוא אחד ואני שני"
(מפי שולטת בהתהוות)
קפצתי לפה רק כדי להגיד שאני עדיין בחיים, ושאני מיואשת מהם, ומהמאנצ' דוסים, ומהיוגה שהפסדתי ובעיקר מעצמי.
שמרו על עצמכם
גם את זה כבר כתבתי?!?
רק שתדעו שזה רק מעשר של פירות האילן וש- יין-רימונים זה ממש אחל'ה אבל אסור לי אלכוהול.
טו בשבט שמח לאהובתי האדמה! וגם לכם...
בעלי דאג היום שלא יהיה לי זמן לחשוב. וגם לא זמן לכתוב.
אני חושבת שיש בזה משהו טוב.
יוצאת להפסקה קצרה חברים. לא לקחת אישית. אני מקווה לא לענות לפרטי. גם לא במייל...
תשמרו על עצמכם!
