לפני 3 שנים. 12 בספטמבר 2020 בשעה 18:29
אז שבוע שעבר דגמתי יום אחד באמבולנס שבטעות קוראים לו אוטו גלידה.
רק במקום גלידה יש מטושים.
בקצרה:
הרגשתי אונסת אפים סידרתית.
נכון שהכל היה בהסכמה (איזה הסכמה? עמדו בתור כדי לחטוף מטוש) או בהסכמה של ההורים במקרה של תינוקות... אבל עדיין. הקונספט של הרחוב, הדגימה בעמידה (הנדגם עומד. אני דווקא יושבת על הכיסא פרמדיק). החוסר יכולת לתקשר מבעד למחיצה (צעקתי הסברים עד שנגמר לי הגרון, אבל גם אז לא ממש הבינו) הכמות של האנשים שזאת היתה דגימה ראשונה שלהם 🤦🏻♀️
נראה לי שזאת דגימה די טראומטית. גם לנדגם וגם לדוגם. מקווה שיחזירו אותי לדגום צוותים של בתי אבות.